יפה תואר על שמות רבה מו:א

ולא הי' מאמין שחטאו ישראל. פי' שלא האמין בלבו שנעשה החטא בפועל אבל חשב כי רק הרהור עון היה שם והחמיר ה' בדבר כאלו עשו ולכן לא שבר את הלוחות שאין החטא מספיק לשברם ולמנוע מהם הלוחות. ומ"מ יליף מזה שפיר אי להם לבני אדם וכו' אחרי שלא האמין משה בפשט דברי ד' ודן את ישראל לכף זכות כ"ש שאין לאדם להעיד מפי אחרים רק מה שיראה בעיניו. ומ"ש עוד אפשר שלא היה משה מאמין היא שאלה אחרת וצ"ל ד"א אפשר והיא שיטה אחרת אבל חסר במדרש הלשון ד"א כאשר יקרה כן פעמים רבות:

שפרחו הכתובים ולא פרחו אלא כאשר קרב אל המחנה כי אין קדושה ראויה ליכנס למקום טומאה. וע"ז מכיא את הראיה מהכתוב וארא והנה חטאתם בשביל שראה את הכתובים שפרחו הבין שהם גרמו לזה ומדריש והנה חטאתם כי אתם החסרתם והסירותם את הכתב בחטאתכם וכ"ה בתנחומא פ' עקב וארא והנה חטאתם מה ראה האותיות שפרחו:

ראה שאין לישראל עמידה. ויתפרש הכתוב כמו מקרא קצר וארא שאין מעמד לכם יען כי והנה חטאתם או שיתפרש חטאתם מלשון חסרון וגרעון וכמו אני ובני שלמה חטאים ולא יחטיא. ופי' וארא והנה חטאתם שראיתי כי הוסרתם ממעמדכם. וכאשר נגרעתם מן הארץ:

אלא י' הדברות לבד. ופליג על הא דאיתא בירושלמי שקלים פ"ו ובחזית בפ' ידיו גלילי זהב כי בין דבור לדבור היה דקדוקיה ואותיותיה של תורה ובלוחות הראשונות משתעי בהם: