יפה תואר על שמות רבה מב:ה

מרדות הם צריכים. פי' להכניע את ערפם הקשה ואין המרדות הריגת הפושעים כדרבנן אלא יסורים להשיבם מקשיות ערפם. ונראה כי המרדות הזה הוא מה שנהג עמהם כמנודים כמ"ש ז"ל גבי ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. ואע"פ שלא חטאו אבל לפי שלא מיחו בחוטאים צריכים מרדות ומ"ש הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם פי' אם תניחני מהתפלל עליהם אז אכלם. ואם תתפלל עליהם אז לא ינקו לכל הפחות ממרדות. ולרבנן יתפרש מרדות הם צריכים להרגם ולבער את הפושעים מן העולם. [ויש לעי' בזה ברד"ל]:

אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד כו'. נראה דהכוונה בזה כי רדיה נוכל בירידת הענין ופנית המחשבה אל ענין פחות ושפל וכמ"ש הרב בח"א ע"ש שהאריך וכן אמר ה' למשה לך רד מגדולתך להעניש לפושעים וזה ירידה לאיש אלהים כמוהו וזה שמביא בדור הפלגה וסדום דכתיב גבי הקב"ה כ"י וירד:

ואני הייתי יודע מה הם עתידים לעשות אמרתי לך לאו. בתמיה האם אמרתי לך שבשביל זה לא תקבלם אחרי כי אין האדם נידון אלא לפי אותה שעה כדאיתא בב"ר פנ"ג. ולכן צדקת בטענתך כי לעולם לא מקבלים השבים. ועתה כאשר חטאו נמצא שעמך הם כי מפני טענתך לא מחיתי בך לקבלם: