יפה תואר על שמות רבה מב:ג

נתנדה משה. ענין הנידוי שהרחיקו ה' ממדרגת הנבואה כמו שהמנודה מרוחק וכן נדויו של יהודה שהבדילוהו אחיו מהם והורידוהו מגדולתו ומה שאמר שנזעף היינו שגער בו כדרך הנזיפה. ואע"ג דנידוי חמיר מנזיפה קאמר ונזעף לומר דנידוי זה אינו אלא קרוב לנזיפה שהיה נבדל ממדרגת נבואתו בנזוף לא שנידוהו בפי ח"ו:

וכי עמו של משה היו. ואע"ג דנקראו על שמו מפני שנתן נפשו עליהם כדלעיל בפ"ל אין זה אלא אחר שאמר מחני נא מספרך וכן בכל דוכתי שהתפלל עליהם מסר נפשו עליהם אבל השתא לא נתן נפשו עליהם שיקראו בשמו. ובמכילתא יליף שנקרא על שמו מהכתוב הזה ולפ"ז פליגי אהדדי ומ"ד הא לא אמר הא. ולא ס"ל לאגדה זו שנקראו עמו של משה בשביל שחטאו וכדלעיל בפ' שלפני זה. כיון דבאמת היו עם ה' לא היה להם לאבד את השם הזה בשביל שחטאו ולכן משני מפני שהם לבדם דברו עלי כזבים ואמרו כי לא פדיתם ואיך יקראו עמו:

יש אדם מחניף דבר טוב בדבר רע כצ"ל:

שיתפו אותו עמהם כו'. עיין ברמב"ן שאמרו שכח הצורה הזאת העלם ממצרים שהם מודים שה' הוציאם ממצרים כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם אבל יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. וזה דרך נסתר אבל פירושו שהמה חשבו שאין ה' יכול לשדד המערכות ולא פדאם אלא בזמן זה שהמזל היה עומד לשלוח עבדים. וחשבו שזה מזל שור שהוא לפני מזל טלה שהוא מזל מצרים ולכן נצחו כמ"ש בה"ע גבי אשר ילכו לפנינו ולכן עשו העגל כנגד מזל שור. וזה שאמרו אלה והעגל פדה אותנו: