יפה תואר על שמות רבה ד:ד

בתחלה הלך אצל פרעה כו'. ולפ"ז כי מה שנאמר וילך משה קאי על מה שנאמר לפניו שהלך בשליחותו אצל פרעה בע"כ ולכן סמך כאן וילך משה ללמדך שהלך בע"כ. ושב אל יתר חותנו לאמר לו כי לא עבר על השבועה בהליכתו לפרעה כי בהיתר ה' הלך. ומ"ש אלכה נא ואשובה אל אחי פי' ללכת שם עוד הפעם. כי עוד לא נגמרה שליחותו ויען כי בשליחות הראשונה היה נחפז לדרכו ושב מהר לחותנו לכן לא ראה את שלום אחיו ולא פחד מפני האנשים המבקשים את נפשו. ועתה בהליכתו להתמהמה שמה אמר ליתר חותנו כי יראה את שלום אחיו וה' אמר לו לך שוב למצרים להתמהמה שמה ולא יפחד ממבקשי נפשו כי כבר מתו:

בעל השבועה. זה הקב"ה שנשבעין בשמו:

אותם שהם במצרים מבקשים לצאת. ובמכילתא פ' יתרו איתא בזה"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. וגם מה שאמר המדרש כאן ובני לא ישמעו כמו הם נראה שהלכו עמו. וזה דלא כדאיתא שם במכילתא ששמע בעצת אהרן אחיו ולא לקחם עמדי. ומה דכתיב אחר שילוחיה לפי המדרש יתפרש כי אחר שמל את בנו כדרך במלון הוצרכה צפורה לעמוד שם עד שנרפא הילד ושוב שבה לבית אביה וכמ"ש הראב"ע או כמ"ש הרמב"ן כי בהיותם במצרים נכספה לשוב אל בית אביה:

ותכנס לשלום. הזכיר את הכניסה ולא הזכיר את היציאה כמו דאיתא במשנה בפ' הרואה הנכנס לכרך מברך שתים אתת בכניסתו ואחת ביציאתו. והנה רש"י ז"ל כתב כי ביציאתו מברך מפני שיש מושלים רעים ולפ"ז לא הוצרך להזכיר את היציאה אבל הרמב"ם בפי' המשניות לא כתב כדבריו ויש להתבונן בזה: