יפה תואר על שמות רבה ד:ג

מה שהוא גוזר גזירה על האדם כו'. וקאי על מה שכתב לפני זה מצות שפתיו ולא אמיש. ור"ל מצותו וגזירתו הוא באחד בלי שום שנוי ומתקיימים לעולם ואין מי שישיב את גזרתו לבטלה וכמ"ש ומי ישיבנו:

במה בקש בלעם כו' הזכיר את בלעם יונה וירמיה. לפי שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב אם במחשבה אם בדבור ואם במעשה וכמו"ש הכתוב בפיך ובלבבך לעשותו לכן אמר שלפעמים תסתלק הבחירה מהם בשלשה אלה. והנה על המחשבה מביא מבלעם שהזיק בעינו הרעה בהיותו מכוין עת הזעם כדדרשינן על הכתוב ויודע דעת עליון והקב"ה הפר את מחשבתו הרעה ולא זעם אז וכמ"ש ומה אזעם לא זעם ה' וכמו דאיתא בפ"ק דברכות. וכנגד המעשה הביא מיונה שלא רצה ללכת בשליחות ה' ובסופו הלך בע"כ. וכנגד הדבור הביא מירמיה שלא רצה להתנבאות ולפרסם דבר ד' לעם. ובע"כ היה מוכרח לשמוע את דבר ה' כמו"ש ואת כל אשר אצוך תדבר: