יפה תואר על שמות רבה לח:ג

לכפר עליהם. פי' על אהרן ובניו אע"פ שלא היו בניו עמו במעשה העגל צריכין כפרה מפני שבאהרן התאנף ה' להשמידו והוא כלוי בנים. וזה טעם ב' האילים כמ"ש בתנחומא אילים שנים כנגד ב' בניו שעתידין למות שכל בניו ראויים למות שנאמר ובאהרן התאנף ד' מאד להשמידו אין להשמידו אלא לשון כלוי בנים. וטעם זה כתב הרמב"ן בפר' תצוה בסמיכת בניו על הבא לכפר על העגל. וע' בזה הגירסא בתנחומא ובדברי הרא"ם:

שנאמר ויאמר אל אהרן קח לך וגו'. מביא מזה לראיה כי גם אהרן הי' צריך כפרה על מעשה העגל אע"פ שאנוס היה ולבו לשמים ואדרבה שכר ניתן לו על הדבר כדלעיל בפ' הקודמת. וע' בתוספת מילואים דת"כ שהעגל הזה בא בעד אהרן ממש ולא בעד ישראל ולכן דרש מדכתיב קח לך:

שעשה הקב"ה כבוד לאהרן. כי אחר גדולים מעשי ה' כתיב הוד והדר פעלו ונרמז המלבוש בהוד והדר ע"ד הוד והדר לבשת. ומדריש הכתוב אף כי גדולים מעשי ד' שאהרן היה צריך כפרה מ"מ הוד והדר פעלו מכבדו כמה"ש:

שלשה אלפין יש בו דכתיב ואמאסאך אל"ף יתירה בין הסמ"ך והכ' ופי' מן הכהונה ממתנות כהונה כבכורות וזרוע ולחיים והקבה ומכבוד כהונה לפתוח ראשון. ומן המקדש לשמש בבית המקדש ומן הלויה שלא יטול מעשר אפי' כלוי וכדכתיב למען יחזקו בתורת ה' ואז"ל כל שעוסק בתורה יש לו מנת וכל שאינו עוסק בתורה אין לו מנת. ואם לאו ראה. פי' אם אינו כמלאך ד' והיינו שאין דרכיו מתוקנים דלא נדמה למלאך ה' רק אם הוא צדיק וכמו שדרשו בחגיגה על פסוק זה. ואם קלקל דרכיו אף שהוא בן תורה מלבד שאינו נאהב כמלאך אלא שיורד לגיהנם: