יפה תואר על שמות רבה לב:א

הנה אנכי שולח מלאך כו'. דעת בעל אגדה זו כי כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך וכמ"ש רש"י ז"ל בחומש. ומה שלא התפלל משה עתה על זה ולאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונעתר לו ה' כי המתין לעת הצורך. כשישובו ישראל מחטאם שיתפלל לצורך השעה. והמדרש מביא ראיה לזה מהכתוב אני אמרתי אלהים אתם כי לפני החטא היו במעלה גבוהה וע"ע מ"ש בסוף הפרשה הזה:

מהו חרות כו'. בעל נחלת אבות כתב דדרשי מדכתיב חרות ולא חקוק. ומהרי"ת ז"ל אמר שדרשו מדכתיב חרות על הלוחות ולא כתיב חרות בלוחות. ולכך אמר לשון חירות ויתפרש על כמו בשביל כי בשביל הלוחות זכו לחירות. אבל על זה יקשה הלא מצינו כתבה על לוח ועל ספר חקה. כתבם על לוח לבך. ונראה דק"ל כיון דהכתב הי' מפולש מעבר לעבר ולכן אמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין לא היל"ל אלא בלוחות או בתוך הלוחות:

חירות ממלאך המות. הוא בא להוסיף כי מלבד הגליות היו חפשים גם ממה"מ. וכמו שדורש מן אכן כאדם תמותון והראשון סובר כי המיתה לבטל אי אפשר וכמו דאיתא בפ"ק דע"ז על הכתוב מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וע"ש היטב בגמ':

מצוה אחת. קשה דהא דרשו מהכתוב ויצו ה' אלהים על האדם שצוהו על שש מצות:

שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו. ע' בב"ר פכ"א:

תרי"ג מצות. אע"ג דכמה מצות תלויות במיתה כמו יבום ונחלות ואם לא מתו איך קיימו התרי"ג מצות י"ל כי הלמוד והעסק במצות אלו נחשבת להם כאלו קיימו וכמו דאמרינן גבי זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו מקריב עולה:

שלש שעות. בב"ר פכ"א איתא שלא עמד בצווי אפי' שעה אחת וכן בפ' אחד דיני ממונות איתא תשיעית נצטווה עשירית סרח. וגם כאן אמר ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה והתם קאמר בי"א נידון וע"ע בב"ר פי"ח גבי ולא יתבוששו:

אלא ע"י מלאך שהוא אחד מהשרים העליונים. ודריש וכאחד השרים כמו ובאחד השרים וכמו שדרשו בפל"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים. ובגמ' ויותר יעקב לבדו לכדו: