יפה תואר על שמות רבה ג:יג

הכיתי אותו בצרעת. כי הנגעים באים על לשון הרע כדאיתא בעירוכין. ומה שבקש הדמיון כאן מנחש ולא אמר כי זה ענשו ללקות בצרעת משום דחפץ להשוותו במעשה לנחש השוה ג"כ לו בעונש:

לוקה בגופו. שהוא נתן מום בעמיתו מה שאין בו כן ינתן בו מום לקות:

אף המצריים מטמאים. כי מהם למדו ישראל ללכת בתועבותם ולעבוד את גליליהם והקב"ה הבטיחם כי יטהרו מכל חטאתם:

כמו שכתוב. צ"ל למה כתוב והנה ידו מצורעת כשלג כו':

כנגד אברהם יצחק ויעקב. יתכן שבא לרמז על שלשה עיקרי אמונה המפורסמים שהם מציאות ה' והשגחה לשכר ועונש ותורה מן השמים. והנה מציאות ה' נודע על ידי אברהם כי הוא החל לקרוא בשם ה'. והשני נתפרסם ע"י יצחק וכמ"ש ראה ראינו כי היה ה' עמך. והשלישי נתקיים ביעקב שהיתה מטתו שלמה ונתיחד לעם לה' לתת להם תורה מיוחדת כאומרו מורשה קהלת יעקב. והפיכת המטה לנחש הוא כנגד מציאות ה' שהוא הממציא כל נמצא כחומר ביד היוצר. והצרעת ורפואתה רמז לשכר ועונש שנענש משה על שהלשין כדלעיל. ושפיכת המים על היבשה רמז לשפיכת רוח הנבואה ותורה ע"ד כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך:

אלא לשון דם. ובא לרמז לו שימות בעון זה והכתוב ויזובו מים יתפרש ויזובו זוב דם מתחלה והדר מים: