יפה תואר על שמות רבה ג:יב

כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות כו'. פי' אחרי שחטאת בלשונך ראוי אתה להלקות בנחשים וכמו שלקו ישראל ע"י הנחשים השרפים מפני שדברו באלהים ובמשה ורק אותך ארחם והלקה רק בצרעת לפי שעה. וע' בזה ברש"י בחומש:

בני מאמינים. ועל הרוב מעשה אבות ישמרו הבנים ובפרק הזורק מוסיף עוד ע"ז ואתה אין סופך להאמין כו' ע"ש:

בשם שלקה הנחש בצרעת. כדאיתא בסימן שאח"ז:

בסנה הסתיר פניו כו'. באמת היה דבר סכלות כי שם לא היה ירא מהנזק ורק מיראת הכבוד היה ירא מהביט ולכן די לו בהסתרת פניו. משא"כ בנחש שירא פן יזקינו ולכן נס מפניו. אבל היא חשבה כי גם שם הי' ירא מהביט פן תזיק לו הבטתו. ור"י השיב לה כשיטתה גם אם תאמר שזה היה פחדו פן יוזק לו. מ"מ אין מקום לנוס מפני ה':

שאין הנחש ממית. כי כתיב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' ורק כשיחטא האדם אז נדמה להם כבהמה וישלטו עליו וכדאיתא בפרק שואל. ולפ"ז מה שאמר שאין הנחש ממית ה"ה בכל בהמה וחיה. והקב"ה הראה למשה בנחש משום שהנחש היה לפניו: