יפה תואר על שמות רבה ג:א

טירן היה משה. לפי הענין נראה שפי' נער או רך בשנים. וכן פי' הרש"ט בספר האמונות ולכן נבעת אם נגלה עליו הקב"ה בקול גדול. אבל בירושלמי איתא על אליהו שהי' טירונין של נביאים ופי' בערוך שהוא לשון חשיבות וגדולה. וזה שבא לתת טעם למה היתה הנבואה זאת בהקיץ ולכן היה להזהר פן יהיה נבעת מהקול ולא באה לו הנבואה בחלום או במראה ולא יפחד עוד. ומשני כי משה חשוב מאד ולא יאות לו להנבא עכשו אלא בהקיץ:

בוסר הוא. פי' הדברים כי קול הנבואה ראוי להיות נורא מאד. ולכן יחשוב על קול נמוך שהוא קול זר ולא יחוש להשיב על זה. לכן בא בקול אביו וע"ז ימהר וודאי להשיב. והנה הקולות המוזכרים הוא הוא מדבר ממדרגות הנבואה וכמ"ש בעל מגלה עמוקות וזה תורף דבריו. לפי שההרגל על כל דבר שלטון ואין שום שלימות נתנה בלי הרגל. לכן מרע"ה עם היותו מוכן מאד לנבואה לא ידע דרכי ה' לבלתי הרגלו עדין בה וזה טירון ר"ל נער בלי מורגל ולכן באה אליו הנבואה דרך פתוי בהרגל ובהדרגה שלא נגלה אליו בקול גדול ששנוי גדול הבא פתאום אי אפשר שלא יזיק ולא הרס לראות כאצילי בני ישראל וג"כ לא בקול נמוך ומדרגה קטנה כי אולי יחשוב לו שהיא ידיעה מחקרי ולא יחשבנה נבואה ולכן נקרא בקול אמצעי והוא קול אביו שגדלו מנעוריו שהוא שכלו ולכן אמר מה אבא מבקש שחשב היותו משיג כשאר השגות שכלו הקודמות. ואולי פירושו של קול גדול הוא הנבואה בלי כל הקדמות וזה יוכל להבעיתו לדעת הכל פתאום. וקול נמוך הוא השגת הידיעה אחרי הקדמות הנהוגות לזה. וזה הי' זלזול בנבואה כי לפי זה אין יתרון לו על המחקר. ולכן למדהו הדרושים עם סבותיהן יחד וזה ההגלות בקול אב שהם הקדמות המקובלות והלמודיות מאב לבנים ושוב נעתק ללמדו עיקר הדברים כפי אמתתם בנבואה היתרה על המחקר וזה קול אלהים:

הנני מה אבא מבקש. והא דאמרינן לעיל פ"ב הנני לכהונה הנני למלכות פליגא אהא. ואע"ג דמדכתיב אנכי אלהי אביך ע"כ כבר מת שאין ה' מיחד שמו על הצדיקים בחייהם כדלעיל בב"ר לא יקשה שיחשוב משה כי אביו קרא לו. כי אולי לא שמע עדיין במותו ואפי' שמע יחשוב עכשיו ששקר בשרוהו וע' לקמן בפמ"ה אמר בא אבי ממצרים:

אחד מהן אומר זה לא גרסינן וצ"ל ריב"ק אומר וכמו שאומר בסמוך ור' הושעיא רבה אמר וכן הוא בברכות וכן לקמן פמ"ה:

לא לאכול ולא לשתות. פי' אשר אין בו לאכול ולשתות: