יפה תואר על שמות רבה כח:ד

שומע כולן בבת אחת. כדכתיב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו שר"ל ששומע כולן כאחד כדלעיל פכ"א:

עפר כמו כן כו'. כל זה אין לו המשך למה שלפניו. ונראה דצ"ל לפני זה וכה"א עושה כימה וכסיל כי גם זה הוא משני הפכיים כדאיתא בפ' הרואה אלמלא חמתה של כסיל לא מתקיים עלמא מפני צנה של כימה כי לפעמים מביאם יחד. וכדי לפרש סיפא דקרא והופך לבקר צלמות מביא עפר כמו כן וכדמפרש ואזיל:

בתחלתו מהו אומר. נראה דחסורי מחסרא וכצ"ל וכן בדם מצרים בתחלתו מהו אומר וכו':

בשר חי נהפך למת במרים דכתיב אל נא תהי כמת חזר ונהפך לחי כשנתרפאה:

וכן דבור זכור את יום השבת. ע' בזה ברא"ם ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' ק"ב בשם הגאון רב שרירא ורבינו האי. ומדברי רז"ל בפרק שבועות שתים פ"ג נראה כי הנ"מ הוא לדינא שנוהג בזה מה שנאמר בזה. וכן אנחנו צריכים לבקש ולמצוא נ"מ לענין דינא וכמו גבי שעטנז וגדילים של גבי ציצית מדחי כלאים. וכן מחלליה מות יומת וביום השבת. מלמד לנו כי גם הכהנים אשר חילול שבת הותר להם בעבודה. מ"מ נוהג מחלליה מות יומת גם גבי כהנים וכעין מה דאמרינן במנחות כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבלה וטרפה. וכה"ג אשכחן במכילתא פ' ויקהל בפסוק וביום השביעי שלא יהיו ישראל אומרים הואיל ומותרים הם בעשיית מלאכה בביהמ"ק יהיו מותרים ג"כ בגבולים ת"ל וביום השביעי יהיה לכם קדש. וכן ערות אשת אחיך וגו' ויבמה יבוא עליה י"ל אליבא דאבא שאול דאמר כל הפוגע ביבמתו לשם לוי לשם ממון כפוגע בערוה. ולכן אפקינהו רחמנא בדבור אחד נלמד לנו כי לפעמים גם ביבמה יבוא עליה יש הלאו של ערות אשת אחיך. ובירושלמי פ"ג דנדרים מייתי נמי ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר וכל בת יורשת נחלה שניהם בדבור אחד נאמרו וביארנו הדברים ביפה מראה שם. וטעם הדברים האלה הוא ללמד לנו כי לא נמצאת חזרת דברים בדברי ד'. אשר בא האחד לסתור קצת או חלק מזה בדבר השני אבל שניהם הם דבר אחד: