יפה תואר על שמות רבה כח:ג

אותה שעה. פי' כשהשיב משה את דברי העם אל ה' וזה שבקשו שידבר ה' עמהם כדאיתא בחזית על פסוק ישקני ורצה ה' להעתר להם מיד. ומה שתפס כאן לדרוש וישב משה בתר דרשת וידבר אלהים את כל הדברים האלה שלא כסדר הכתובים שע"י שאמר שזה הי' בזכות שאמר נעשה ונשמע בא להודיענו כי זו היתה תשוקתם ולכן נתנה להם ומאותה שעה רצה ה' להעתר להם. לולי שמשה הי' עומד שם:

מה אעשה מפני משה. פליאה הוא האם תרע עיני משה לראות כי ידבר הקב"ה עמהם פנים בפנים. ולמה לו התחבולה הזו. ויותר יקשה כאשר אמר הקדוש ב"ה אני גולה את הרקיע ואומר אנכי ה' אלהיך הם אומרים מי אמר הקב"ה או משה. אם יראו את ד' מדבר מתוך האש איך יספקו עוד אולי משה הוא המדבר. וגם כללא הוא בידינו כי הנביא לא יספק בענין נבואתו. ולכן ישראל במתן תורה נתאמת להם הנבואה בעלותם למדרגת הנבואה שלא יפול עליה שום ספק. וכבר כתב הרב ז"ל כי אמונתנו בתורתנו הוא מצד מראה מעמד הר סיני ולא מצד האותות והמופתים אשר עשה משה ואיך יספקו אז אולי משה הוא המדבר. ולזה נראה כי המאמר הזה לא יובן כפשוטו. וכוונתו כן הוא. כי הקב"ה חפץ להעלותם במדרגת הנבואה היותר גבוהה לקבל את הנבואה פנים בפנים בלי אמצעי וכעין נבואת מרע"ה. וזה הוא הכוונה אני גולה להם את הרקיע. כלומר אקרע מעל עיניהם את המסך המבדיל ויקבלו שפע הנבואה ממקורה. אמנם אם משה היה עדנה למעלה אז עלה הספק בלבם אחרי כי הם ידעו בנפשם שאינם מוכנים לזה. ואמרו פן משה המוכן לזה באמצעותו תחול הנבואה גם עליהם אף כי לא היו מוכנים לזה. ויהיה משה אז כצנור המביא שפע הנבואה על ישראל אבל הקב"ה אשר חפץ שיקבלו שפע הנבואה בלי ממוצע וידעו גם המה מזה. לכן הוריד את משה למטה והוא עם כל ישראל יחד יכינו נפשם ויהיו מוכנים לקבל שפע הנבואה מאת ה':