יפה תואר על שמות רבה כח:ב

שהן מזררזות במצות. ומה דאמרינן בירושלמי פסחים גבי בדיקת תמן מתוך שעצלניות הן בודקות כל שהיא י"ל דדוקא התם שסמכה דעתן דאין חמץ כ"כ בבית ובוטחות בבדיקה כל שהיא וסומכות עליה מתוך עצלותן אבל היכא דאיכא וודאי מצוה מזדרזות טפי מאנשים ומה דאיתא בתענית גבי אבא חלקיה דקדמו העננים לעמוד מצד אשתו וכן בפרק מציאת האשה גבי מר עוקבא דהוה קמקליין כרעיה כו' ואיתא שם הטעם משום דהנשים שכיחות בבית וממהרות לתת לעני יותר מן האנשים ולא אמר הטעם מפני שמזדרזות במצות. י"ל כי לגבי צדיקים כאבא חלקיה ומר עוקבא בוודאי נשיהם לא היו מזדרזות במצות יותר מהם. וכאן מיירי מהאנשים דרך כלל:

ואח"כ נצטוית חוה. נראה דס"ל כההוא מדרש שהזכרתי לעיל בב"ר סוף פי"ו דדריש מויצו ה' על האדם לאמר לאמר לאבריו והיינו חוה שהיא אחת מצלעותיו:

שנאמר בית יעקב לכו ונלכה. ומיירי בסנהדרין דכתיב אח"ז כי נטשת עמך בית יעקב ומוכיחם למה נטשו את שארית ישראל ועזבו אותם כי מנאו מקדם:

לא כטכסיס של מלכים נהג ה' הה"ד וישב משה וגו' כצ"ל. וה"פ כי לאמר משמע בכ"מ לאמר לאחרים והכא הלא בשביל שאמרו נעשה ונשמע דבר הקב"ה בעצמו עמהם וזה הוא הכוונה של לאמור. ויען דיקשה הלא אין זה טכסיס של מלכים לדבר בעצמם אל העם אבל המליץ בינותם לכן מביא כי הקב"ה לא נהג עמהם כטכסיס של מלכים וכאשר מדריש בחזית על הכתוב אתי מלבנון כי טכסיס של מלכים כי אחשורוש חכה ששה חדשים עד אשר ישלמו ימי המירוק. והקב"ה קרב אל עמו ישראל מטיט ולבנים מיד. והכל באה להם בזכות שאמרו נעשה ונשמע: