יפה תואר על שמות רבה כז:ט

הה"ד שמעו דבר ה' בית יעקב. משום דק"ל למה כתיב וישמע יתרו ולא כתיב ויודע ליתרו לכן דריש דהכל תלה בשמיעה וכדמסיים כי ע"י שמיעה זוכה אדם לחיים ומביא ע"ז את הכתוב שמעו דבר ה' ואגב שהביא את הכתוב הזה דריש ליה ברישא בכמה אנפי:

אתה ערב עליו כו'. טעם הערבות שכמו שהערב חייב לשלם את הממון אם הלוה לא ישלמנו כן המתמנה על הצבור התחייב את עצמו להדריכם כי ישמרו את חקי האלהים וזה חובתו ללמדם ולהוכיחם ולכן אם יעברו ולא ישמרו חייב הוא בעולם עליהם:

אין אמרי אלא הוראת תורה. ולפ"ז נוקשת באמרי פיך הוא מלתא אחריתי שמלבד התעתדו ליענש בערבות מהטעם הנ"ל הוא מעותד עוד ליענש על הוראותיו כי הצבור סומכים עליו ואפשר שינקש בהוראותיו ויטעה וחטא הרבים תלוי בו. וכ"ה בשוחר טוב ומה אתה עושה שלא תאמר על הטהור טמא ועל טמא טהור ועל האסור מותר ועל המותר אסור ותתחייב באמרי פיך:

כמ"ש בפ' ויגש. אין שם מדברים הנוגעים לענין זה ונראה דיש כאן חסרון דברים וצ"ל דבר אחר בני אם ערבת לרעך כמ"ש בפר' ויגש ושם מזהיר את האדם שיתרחק מן הערבות:

אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה. עי' בשוח"ט הדברים מבוארים יותר:

ומה היתה ערבותן. כלומר למה היה צריך לערבות כאלו מפחד מאד פן לא ישמרו ומשני מפני שכבדה היא התורה לשמרה וכמו שמביא במשל מהשדה לכן היה צריך לערבות שכל אחד יכריח לחבירו לשמרה ולקיימה:

וכשבא אצל ישראל כו'. משמע שקבלו מדעתם והא דאמרינן בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית ואמרינן התם מכאן מודעה רבה לאורייתא משום דאמרינן בתנחומא פר' נח דתורה שבכתב קבלו ברצון וכפיית הר כגיגית הוא רק על תורה שבע"פ:

שכרתם נעשה. וכן משמע לקמן פמ"ב ובד"ר פ"ג שלא אבדו רק את נעשה ומה דאיתא בפרק ר' עקיבא דריש ר' סימאי כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס"ר של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע וכשחטאו בעגל ירדו ק"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום אלמא כי אבדו בעגל את שניהם נעשה ונשמע. ושמא י"ל כי לענין הכתרים אבדו את שניהם אבל לענין הדבקות בה' לא הפסידו נשמע. [ובאמת שם זכו לפני הכתרים בשביל שהקדימו נעשה לנשמע. וכיון שעברו על נעשה הלא אין זכות הקדימה בידם לכן אבדו שני הכתרים]:

וכל הגוף מקבל חיים. עי' בויק"ר פי"ב מה דאיתא שם נעשו ד"ת מוליגיה ללב קילורית לעינים כו' ומ"ש שם כי תיקון כל המדות והדעות יבוא לבני אדם ע"י התורה וכן יתפרש כאן כי אם ישמע אז יעלה על לבו לעשות ונחשב לו כאלו עשאה: