יפה תואר על שמות רבה כו:א

לא שלותי מבבל. עיקר הקושיא הוא בקרא למה כתיב ויבא עמלק דלשון בא משמע דבא על נכון ועמלק הלא לא ידע תחנות ישראל כי נסעו ממסע למסע ולא כתיב וימצאם או ויפגעם וכדומה וכדכתיב אשר קרך בדרך ובמכילתא דרשו ע"ז כמה דרשות. לכן הביא ע"ז את הכתוב ויבא רגז ויתפרש גם ויבא עמלק שבא להרגיז ולצער את ישראל. והנה מה שדרש ללישנא קמא על בבל ומדי ויון ואדום כי שלוה הוא השלום המחזיק כל הברכות שבעולם וכמו שדרשו ויבא יעקב שלם שלם בגופו בממונו בבניו ובתלמודו. ובבבל אבדנו כל אלה שנחרב הבית ושללו את רכושנו ונהרגו כמה נפשות והלכנו שבי לפני צר. לכן דרש ע"ז לא שלותי. אבל לא שקטתי משמע רק פחד ומגור וזה היה במדי כי לא מצאו אז מנוחה. אבל הי' להם עושר ושבו לארצם לבנות הבית. ולא הרגו איש מישראל. ולא נחתי דרש על אנטיוכוס שגזר להעביר על דת שאמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וחסרה להם מנוחת הנפש והצלחת הרוחני ע"כ אמר ע"ז לא נחתי. ואמר ויבא רוגז על רומי כי רגז הוא על חירוף וגידוף וכמו ובטוחות למרגיזי אל. אל תרגזו בדרך והרומיים חרפו אותנו והטיחו דברים כלפי מעלה לדבר על ה' ועל משיחו. ובויק"ר פי"ג אמרו עליהם לא דים שאינם מקלסים להקב"ה אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים. וללשון השני דדרש לא שלותי על גזרת הגוף שאז חסרה להם שלות הגוף שזו היא עיקר שלום אדם. ומצרים התעמרו בישראל בפרך. ושקטתי על גזירה שניה כי באמת לא המיתו המילדות את הילדים כי יראו את האלהים אבל פחד ומגור להם כן יבקש פרעה עצה אחרת להשמיד את כל הילודים. ולא נחתי על גזירה שלישית כי אז פרשו מנשותיהן וחלפה מהם מנוחת הנפש. ויבא רגז דרשו על עמלק שחרף וגדף וזרק מילותיהם כלפי מעלה:

מגזירה ראשונה. באמת היו כמה גזירות כמו וישימו עליו שרי מסים ויבו ערי מסכנות לפרעה כו' ובפ"ק דסוטה חשיב לי' בתלת וכן לעיל בפ"א. והנראה דחשיב רק הגזירות בפריה ורביה כי וימררו את חייהם היו כדי לבטלם מפו"ר כדלעיל שם וכן שתי הגזורות האחרונות היו מענין זה. וגם ויבא עמלק שחתך מילותיהם היה מענין זה: