יפה תואר על שמות רבה כה:ט

הה"ד ברוך ה' יום יום. בא לדרוש ולקטו דבר יום ביומו על דבר התורה שמחויב לעסוק בה יום יום וכדמסיים וזה שאמר הכתוב למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. פי' לנסותו אם יועיל לו הלחם שאמטיר עליו מן השמים וילך בתורתי או לא יועיל:

שתהיו עוסקים בה יום יום. פי' שלא יפסיקו מעסק התורה גם יום אחד. וכנגד זה יתן להם ה' מזונם יום יום ולא יצטרכו להתבטל ממנה וכמ"ש לא נתנה תורה להדרש אלא לאוכלי המן. והבדרשי הוסיף עוד שמלבד היותו מזון מוכן היה בתכלית הדקות ורב ההזנה והיה נבלע באבריהם עד שלא היה לו מותר להתבטל רגע מלמוד התורה ודריש יום יום תמיד בלי הפסק זמן. ואע"ג דבפ"ק דחגיגה איתא דר' יוחנן דריש ואותי יום יום ידרושון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בכל השנה כולה לא בא לדחות יום יום מהוראת תמידי כי זה א"א. אבל יום יום מורה אף כי הזמן ימשך תמיד בכל זאת יש הפסק בינתים וכמו כדברה אל יוסף יום יום לא היה הדבור מתמיד בלי שום הפסק אבל מדי יום ביומו היתה מדברת. וכן לשלמי נדרי יום יום פי' בכל יום אבל בהפסק זמן בינתים אמנם בתורה דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ורק בעת האוכל ובשעת שינה דא"א לחיות בלעדם צריך להיות תמיד. ולכן מקשה שפיר למה כתיב ואותי יום יום ידרשון דמשמע בהפסק זמן ולא תמיד. ומה דמקשה שם וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין לאו דוקא נקט לילה אלא הקושיא היא וכי יש הפסק זמן בעסק התורה הלא לא ימוש כתיב ומשני כי האונס לא נחשב להפסק ויום אחד בשנה אם הוא עפ"י אונס נחשב כאלו הי' יום יום:

שנאמר ברוך ה' יום יום וגו' כי יעמס לנו ברכה בשכר התורה דלפני זה כתיב עלית למרום שבית שבי דקאי על התורה כדלקמן פרשה כ"ח: