יפה תואר על שמות רבה כ:ב

מלה"ד לאדם שהי' לו פרדס. הנה באמת אין המשל דומה לנמשל. כי במשל לא ידע בעל הפרדס את ערכו ולא נחשב בעיניו. ובני ישראל הלא חשובים היו בעיניו אחרי שסבל כל המכות ולא שלחם רק אז כאשר עלה המות בחלונותיו. ואולי שאם היו חשובים בעיניו אז לא השפילם לעבוד עבודת עבד בפרך והחזיקם בארצו למס עובד. ויתכן לומר עוד כי באמת משה לא בקש ממנו רק דרך שלשת ימים לעבוד את ה'. אבל פרעה מאסם וכדכתיב כשלחו כלה גרש יגרש אתכם משום דלא נחשבו בעיניו למאומה. וחשב כי לא יצלחו רק לעבוד בחומר ובלבנים אשר ראה כי ה' אלהי ישראל לא יעזבנו עוד להתעמר בהם בעבודה זו. אבל אם ידע ערכם אז לא גרש אותם והניחם בארצו למסחר ולערוב שם מערב. או לאומניות חשיבות הנחוצים לממשלה:

שנאמר מעין גנים וגו'. ל"ג שנאמר כי לא מובא פה הכתוב לראיה רק לצחות הלשון וכמו כפרים עם נרדים שמובא לפני זה:

אמרו לו גדולי מלכות כו'. ואע"פ שהמה היו באותו עצה לשלחם מן הארץ אבל אח"ז נהפך לבם וכ"ה במכילתא:

אלא הביזה מה שהשאילום וינצלו את מצרים. ומה שהביא את הכתוב וגם ערב רב וגו' י"ג כאן אלא שכמה עשירים היו בהם ויליף שם מסוף הכתוב הזה דכתיב וצאן ובקר מקנה כבד מאד:

שנאמר שלחיך דריש מה ששלח פרעה. ומה דכתיב אחר אנשים ונשים וטף שנאמר כל שוביהם החזיקו בם ט"ס הוא. וצ"ל לכך נאמר כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם. ואע"ג דהכתוב מיירי בבבל כדכתיב שם והרגיז ליושבי בבל יליף מגאולת בבל על גאולת מצרים ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים: