יפה תואר על שמות רבה כ:יג

ממצרים לארץ ישראל. צ"ל מחורב לא"י והמדרש לא בא לבאר מה שכתוב כי קרוב הוא כי הכתוב אינו צריך לראיה. אבל בא לדרוש ולא נחם אלהים מלשון נחת רוח כי בדרך זו אשר הלכו לא מצא הקב"ה נחת רוח במסעם כי חטאו מאד עד כי התמהמהו בדרך ארבעים שנה:

אבל לא היה מתנחם על אותן שמתו. ופי' ולא נחם כי לא התנחם עד שינקום נקמת דם המתים במצרים וכמו שדרש בסוף סי' י"א:

והיתה שמחה לפניו. נראה משום דויהי משמש צרה ושמחה כדאיתא בב"ר פמ"ב לכן מפרש ויהי בשלח מלשון שמחה: