יפה תואר על שמות רבה כ:א

ויהי בשלח פרעה. משום דק"ל הלא בכ"מ שנאמר ויהי הוא צרה ומאי צרה איכא הכא דכתיב ויהי. ואי משום פרעה מאי איכפת לן ומאי קמ"ל. ובא לדרוש ויהי שפרעה צוח וי וכדמסיים בסוף הסימן ומייתי האי קרא שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים לאמור כי מוסר הכסיל צריך להיות דוקא בגופו ולא בכל אשר לו מסביב. וכן היה בפרעה כי בכל המכות לא נכנע עוד. ולכן נוסר גם בגופו:

שוט לסוס זה פרעה. אחרי כי דברי שלמה נאמרים בדרך נגלה ונסתר. לכן אמר כי הנסתר בכתוב הזה כולל זה הדרש של פרעה ואבימלך. אבל פשט הנגלה בוודאי כוונה אחרת היא בכתוב:

אימתי כי עצור עצר ה' בעד כל רחם. משום דהמתג משמש לשתי פעולות. האחת לדקרו וכמו השוט לסוס. והשנית להנהיגו וכמו הרסן. ולכן לפעולה הראשונה אימתי כי עצור עצר כי הקב"ה הכהו ועצרהו על ידי נגעים. ולפעולה השניה אמר למה"ד לחמור שהיה אדם רוכב עליו כו' ואני לא הנחתיו ואני הוא שמשכתיו:

זה פרעה והמצרים כו'. נראה דדריש מה דכתיב לגו שהשבט צריך לנגוע בגופו. וזה פרעה והמצריים משא"כ בסוס וחמור די אם יוכו ולא יתכלו. וכן לקמן מה שאמר משל פרעה למה"ד לרועה אחד כו' נאמר על כוונה זו שלא שב עד שנתכלה גופו:

כך המלך זה ממ"ה הקב"ה. נראה דגרסינן לעיל מצא רחל אחת של מלך. ומ"ש רחל אלו ישראל כדכתיב ואתנה צאני:

והרי בניו יוצאים. נראה שצ"ל עוד ועם כל זה אינו מניח אותי כי זו היא תלונתו כמ"ש לעיל:

הה"ד כה אמר וגו'. ובא לדרוש הצרה של ויהי שצעק פרעה ווי וכדמסיים. ומדריש הבי"ת של בשלח כמו בעבור שצעק ווי בעבור ששלח את העם: