יפה תואר על שמות רבה ב:א

הה"ד יודיע דרכיו למשה וגו'. כי הכתוב ומשה היה רועה הוא מחובר אל הכתוב שלפני זה וידע אלהים. ובא לבקש חבורם בזה כי הקב"ה גלה למשה את הקץ. וכמו שמפרש בד"א ואגב זה מפרש את הכתוב באופן אחר:

בשר ודם מדותיו ועלילותיו כו'. כי קשה לי' בקרא דכתיב יודיע דרכיו למשה וגו' ומונה שם רק חנון ורחום ה' ולמה לא מנה כל הי"ג מדות אשר הודיע אז הקב"ה למשה וגם קשה מ"ש לבני ישראל עליליתיו הלא לבני ישראל לא הודיע מאומה. ומ"ש המפרשים שהודיע למשה אשר הוא יודע לישראל. זה איננו בפשט המקרא. ולכן דרש כי מונה שתי המדות האלה רחום וחנון לומר כי כל מדותיו מיוסדות הן על שתי המדות האלה כי רחום וחנון הוא. ולמשל גם המדה ונקה לא ינקה נוסדה על מדת רחום וחנון. ומ"ש לבני ישראל עלילותיו פי' כי בני ישראל אשר להם הראה את מדותיו המה יראו בסוף המעשה כי רחום וחנון הוא. ואיננו כמעשה בשר ודם אשר מדותיו ועלילותיו מעוותות הן. ואין להם דרך קצובה. אבל פעם הן כן ופעם לא כן. ולפי הדרש השני שדרש על הקץ יתפרש ברחבה כי אף שקצב הקב"ה ארבע מאות שנה לשבתם בארץ מצרים מ"מ ברחמיו דלג על הקץ וכמו שמפרש עוד. ולפ"ז נמשך הכתוב יודיע דרכיו אל הכתוב שלפניו ומשפטים לכל עשוקים כי דן את המצרים אשר עשקו את ישראל. וע"ע בזה בשוח"ט מזמור י"ח אמר משה להקב"ה רבש"ע כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם כו'. עד והיינו דכתיב יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו עלילה שעשה לבני ישראל ע"כ. ונראה דדריש עלילה על הקץ ולא כמדרש דידן דדריש עלילה על את אשר התעללתי במצרים:

ולא נגעו בהן המכות. פי' אף כי גם בין בני ישראל היו מורדים אשר מאנו לצאת ממצרים. וראוי היה כי גם הם ינוגעו מ"מ הפלה ה' בחסדו ולא נגעו בהן. ומה דאמרינן לקמן פי"ד כי בשלשת ימי אפילה מתו הפושעים בבני ישראל. אבל המה לא מתו מצד החושך אלא שהמיתם ה' באותם הימים. וז"ש אח"ז שהאריך אף עמהם פי' אף כי היו ביניהם רשעים האריך אפו עד בואם במדבר ושמה נפרע מהם כל עונותיהם. ולפ"ז חולק על מה שנאמר בפ' שלפני זה שעשו תשובה: