יפה תואר על שמות רבה יט:ב

לא יהא רשות ליצה"ר להציץ בי. אע"ג דהתורה בעת שעוסקים בה מגינה מן החטא ולמה לי' להתפלל על זה וכדאיתא בפ' היה נוטל תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא. אבל כאן יתפרש לא לענין הצלת החטא אלא לענין החוקים שאין בהם טעם פן יסיתנו יצרו לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וכר"ש רז"ל על הפסוק זאת חקת התורה גבי פרה אדומה מפני שהשטן ומתנגדי התורה מונין את ישראל וכו'. או פן יחשוב טעמים זרים ולא נחשב הלמוד הזה לתורה. ותורה כזה לא מצלת מן החטא ולכן התפלל דוד הורני ה' דרכך כי לא אלך אחרי המונים את ישראל וגם אהלך באמתך כי לא אחשוב בתורה טעמים זרים ופיגולים:

זה חוקת הפסח וחקת פרה אדומה. אע"ג דכמה מצות בתורה נקראות חקים ולמה בחר בשתי אלה. נראה כי באמת למצות הפסח יש טעם מפורש בתורה בשביל שפסח ה' על בתי בני ישראל בהכותו את בכורי מצרים וכמ"ש בתורה אבל יש במצוה זו גם חקים כמו לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו וע"ז אמר דוד יהי לבי תמים בחקיך בין בחקים שאין להם טעם כלל וכמו פרה אדומה. ובין בחוקים שיש להם טעם בגוף המצוה וחוקים הם בפרטיהם וכמו חקת הפסח:

ובזה נאמר זאת חקת התורה. ואף על גב דגם בטהרת כלי מדין כתיב זאת חקת התורה י"ל דגם התם קאי על טהרתם באפר פרה דכתיב אך במי נדה יתחטא ועמ"ש שם הרא"ם:

הוי כל בן נכר וגו'. צ"ל הוי זאת חקת הפסח והמקרא של כל בן נכר נמשך לסימן שאחריו ועי' בזה במכילתא: