יפה תואר על שמות רבה יז:ב

נראה לעין בלא כלום. שע"י שאין ענפיו מרובין יראה מרחוק כאלו היא ערום ורק:

ויש בו טעם וריח. פי' בפירות שלו ולפי מה שדרשו בפרק ר' עקיבא מה תפוח זה פריו קודם לעליו דהיינו אתרוג יתפרש וריח על האילן עצמו שהאתרוג עצו נאכל כפריו וכדאיתא בב"ר פט"ו:

טעם מנין כו' הפירוש של טעם בתורה הוא לשכר אשר בעוה"ז כי יש שכר גם בעוה"ז וע"ד טוב פריי מחרוץ כי הפירות נאכלים גם בעוה"ז. והקרן קיימת לעוה"ב וזה הוא הריח אשר פירושו שכר הרוחני:

שנאמר וריח שלמותיך וגו'. ושמלה הוא ד"ת כדאיתא במסכת שבת שמלה לכה דברים שבני אדם מתכסים בהם כשמלה:

וכן יש דברים כו' כלומר כמו שעיקר טעם התורה נעלם מעינים ולשומרים דרכיה ימצא בהם טעם. כן יש בה בכלל דברים שנראים שפלים. ויש בהם סגולה רבה וטעם גדול וכאזוב שנראה שאינו כלום ויש בו כח גדול במצות. ובחזית איתא ריב"ס אומר מה תפוח זה אתה נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות כך אמר להם משה אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלים כו' ונראים הדברים כי פה חסר המאמר הזה אשר בחזית וע"ז קאי מה שאמר וכן יש דברים שהם שפלים כו' כי דמיון התפוח לפי שיש דברים שפלים וצוה הקב"ה לעשות בהן מצות כענין האזוב והכוונה הוא ששכר המצות הוא מצד קיום המצות שצוה ה'. לא מפני צד נושא המצות מפני כמותן או איכותן ולכן אפי' שיהיה נושא המצוה קטון בכמות ואיכות. נחשב הוא כגדול. והבדרשי כתב שה"פ ע"ד מ"ש לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את ישראל שפירושו להוציא מלב התועים החושבים שהקב"ה צריך לדבר ממה שצוה לעשותם כמו הקרבת הקרבנות וכדומה. לכן צוה להביא מן השפלים כמו מן האזוב אשר גם האדם איננו צריך להם. ומזה נוכח כי שמירות המצות הוא רק לצורך בני אדם לזכותם במצות. ולכן צוה להם גם בדברים שנקל להם לעשותם ובלי טורח להתקרב אל אלהות. וגם זה נכון: