יפה תואר על שמות רבה טו:כא

וכי יש לעתיד לבוא חדשות. ואע"ג דמצינו לשון חדוש על דברים אשר כבר היו וכמו מודיעים לחדשים. השמעתיך חדשות מעתה. וכן ותחדש פני אדמה וזולתם. אבל הכא מדייק מדכתיב וחדשות אני מגיד ולא כתיב ואחרונות אני מגיד כמו שהתחיל הראשונות הנה באו. ואמר חדשות משמע חדשות ממש. והא דלא מקשה מדכתיב השמים החדשים והארץ החדשה. ע"ז אמרינן בב"ר פ"א דברואים ועומדים הם ע"ש. והא דאמרינן חדשים לבקרים כי הקב"ה בורא מלאכים חדשים בכל יום כדאיתא בב"ר ולקמן בפרקין. יש לומר כי הכתוב אמר אין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מן השמש וזה בעולם המלאכים יש חדש:

והכתיב מה שהיה הוא שיהיה. ואע"ג דכל הנסים שעשה הקב"ה בארץ חדשים הם. ובשלמא המן ופי הארץ ופי הבאר והלוחות אין קושיא כי המה נבראו בין השמשות כדאיתא באבות. אבל על שאר הנסים קשה. וי"ל כי אין כל חדש נאמר רק על דבר המתקיים בעולם. אבל הנסים שאינם אלא לזמן עראי לא דמי לעניני הטבע:

אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש כו'. עדיין יקשה על אלה עשרה דברים המתחדשים הלא אין כל חדש ואין לומר דבעל אגדה זה סובר כי אין כל חדש הוא בעוה"ז אבל לעתיד לבוא תהיינה חדשות וכן נראה מפרק הרואה גבי בשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסותמה נטל שני כוכבים מן עש וסתמה כו' וליברי ליה תרי כוכבי אחריני אין כל חדש תחת השמש ארנב"י עתיד הקב"ה להחזירן לה דכתיב ועיש על בניה תנחם. והשתא כשיחזירם לה נמצאת כימה חסרה משני כוכביה אלא דצ"ל שלעתיד עושה ה' חדשה ויברא לה שני כוכבים אחרים וקרא דאין כל חדש לא מיירי אלא בעוה"ז אבל לע"ל בוודאי איכא חדשות וע"ש בסוגיא ותמצא כי כן הוא ועי' בשבת בפ"ב כי הא דיתיב ר"ג וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום כו' ומ"ש הרב בפירושו למשנת חלק קבלה בידינו שאין לסמוך על דבריו בפי' על המשניות כי לא הי' התלמוד אז בידו. ועי' בקה"ר על פסוק אין כל חדש דדריש ר"מ עתיד זאב להיות גוזז מילתן כו'. ואמרו לו דייך ר"מ אין כל חדש תחת השמש ולא חש להשיב ע"ז משום דאין זה קושיא כי הקרא מיירי רק בעוה"ז אבל טעם התשובה זו אלא מוציאין אנו עשרה דברים כו' הוא כי אין כל חדש לא נאמר רק בחידוש גמור שלא היה דוגמתם עדיין כלל בעולם אבל אם היה דוגמתן אף כי לא היה בערך זה לא מקרי חדש וכמו שהשיב ר"ג לאותו תלמיד. וזה שמתרץ לו על קושיתו מה דכתיב וחדשות אני מגיד אף כי אין כל חדש. מ"מ כיון דהיה דוגמת החדשות אשר תהיינה אז לא נכלל בכתוב של אין כל חדש וכמו שמצינו בעשרה דברים אלו. דלא מקרי חדש כיון שיש דוגמתן וכמו אור השמש. מים המרפאים. אילנות עושים פירות. לבנות חרבות. אבן ספיר. וכן השאר. וע"ע בב"ר פי"ב עוד חדשות שהיו מתחלה וסרו ותשובנה לקדמותן ואין זה ענין לאלה העשרה אשר לא היו מעולם בערך זה. ואע"ג דמונה אין מות עוד בעולם אף שהיה לאדה"ר לפני חטאו מ"מ כיון דלא היה רק יום אחד לא חשיב ולא נרגש אז כי אין מות בעולם. והא דלא מייתי הכא כל מה דדריש ר"ג בבמה מדליקין עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ואינך משום דהם לא מפורשים בקרא. והכא לא מיירי רק מן אלה שכתובים בהדיא בקרא. וכן הא דלא מני קיבוץ גליות מארבע כנפות הארץ. ורב הצלחה ושלום אשר מפורשים כי כל אלה נכללים בתוך אלה העשרה:

עושה לשמש מאיר. ומה דכתיב והיה לך ה' לאור עולם פירושו שהוא יוסיף אור במאורות:

ואפי' אדם כו'. לשון אפי' יתפרש משום דאמרינן בפ"ק דב"ב ט"ז אידלי יומא אידלי קצירא חזינן דמסגולת השמש היא להביא רפואה לחולה. לכן אומר דלא מיבעי שמוסיף ה' באור השמש אלא גם בהגולתו שמי שהוא חולה יתרפא לגמרי. או שיתפרש כי לפעמים רבוי האורה מזיק לבני אדם לכ"א לא מיבעי שלא יזיק אלא שיביא גם מרפא:

ואותן אבנים מאירות כשמש. ולכן קרי להו שמשותיך ומה שמביא את הכתוב והלכו גוים לאורך נראה שט"ס הוא כי הכתוב הזה מיירי באור ה' וכדכתיב ועליך יזרח ה' ולא קאי על אור האבנים. וצ"ל שנאמר והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':

שנאמר בלע המות לנצח. שפירושו שתעדר המות ולא תמצא עוד בעולם בשום צד. והפירוש הזה מסכים עם מה שנאמר בסוף הכתוב ומחה ד' דמעה מעל כל פנים:

שאין עוד לא אנחה לא אנקה כו'. מקודם אמר שאין עוד בכי ויללה וזה על פגע גדול. ואח"ז אמר כי גם פגע קטן המביא אנקה ואנחה גם זה לא יהיה: