יפה תואר על שמות רבה טו:יב

אני נפדיתי עמכם. אף שיש סוד בדבר הזה מ"מ גם לפי הפשט יתפרש כי בישועת ישראל יודע שמו הגדול בארץ וכמו בצאתם ממצרים ולזה אומר אני נפדיתי עמכם. משא"כ כאשר בני ישראל ישבו במצרים בכור הברזל. לא ידע איש את שם ה' וזה הוא הכוונה כי השכינה היא בגלות:

שה בשביל אלהים יראה לו. פי' כי בזכות יצחק שנפדה בשה זכו לזה. והדרש הוא מיתורא דקרא דכתיב ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית אשר שה השני מיותר לכן דריש לדרש הזה. ואגב דריש זכר תמים לדרשא אע"ג דלא מיותרים הם:

זכר שהרג בכוריהם וכו'. דרש זכר לשון זכירה שבא זכר בכורי ישראל לפניו לטובה. אבל לא זכר ממש רמז לבכורות שגם בנקבות הבכורות היתה המכה וכמ"ש ז"ל שבתיה בת פרעה בכורה היתה וניצלה בזכות משה:

והיו משמרין אותו ד' ימים. שמקחו בעשור ושחיטתו בי"ד: