יפה תואר על שמות רבה טו:א

הה"ד קול דודי הנה זה בא. משום דק"ל למה אמר החדש הזה לכם. כי למ"ד בתשרי נברא העולם הלא תשרי הוא ראש לחדשים. וגם למ"ד בניהן נברא העולם הלא הוא ראש לחדשים לכל העולם ולמה אמר לכם לישראל דוקא. ולכן אמר כי לישראל הוא ראש לחדשים יען שאז יצאנו ממצרים. משא"כ לכל העולם אף אם נאמר כי בניסן נברא העולם הוא רק ראש לחדשים בשביל ימי האביב והתחדשות הטבע. ומכ"ש דא"ש למה כתיב לכם למ"ד בתשרי נברא העולם:

שהיה מכוסה. שלא היו נחשבים כי רוב הדור רשעים היו ועתה הצדיקים שיציצו ויפרחו במעשיהם הטובים כדכתיב פרי עץ חיים ולכן נקראו הנצנים הם נראו בארץ:

שהיו צדיקים כולם כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי וכל ישראל בטלו המילה ושבט לוי קיימוה כדלקמן פי"ט. ולפ"ז סמיך על סיפא דקרא דכתיב עת הזמיר הגיע דמדריש בחזית הגיע זמנה של ערלה ליזמר. וכדי שיפורש עת הזמיר על כריתת הערלה פי' הכתוב בתחלה על הלוים ששמרו את המילה שעתה גלו ראשם והגיע זמן גם לכל ישראל שתכרת ערלתם ושם בחזית מדריש עוד הגיע זמן עבודת כוכבים שתיעקר. וע"ז בא הד"א ומפרש הנצנים אלו הכהנים שהם עובדי עבודת ה' במקדש ובזה תעקר עבודת הכוכבים. וכן דריש על המלכים שעקרו עבודת כוכבים מארץ כנען. ואע"ג שזה לא היה עכשיו מ"מ מפרש את הכתוב על לעתיד. והדר מפרש עוד אלו הלוים אסף הראש וכו' ודורש עת הזמיר מלשון זמרה ושירה ולכן מפרש בלוים שהיו מזמרים ומשוררים בבית המקדש:

ד"א הנצנים אלו המלכים. ודריש נצנים כמו נצחנים שהם הנוצחים במלחמה וכדדריש בפ' גיד הנשה עלתה נצה מענין ויז נצחם וכה"ג בחזית הנצנים הנצוחות אלו הנשיאים:

אמר קול התור נשמע בארצנו. לפי שדרך הצפרים כגון תורים וזולתם להיות משוררים ומצפצפים בניסן. ככה שירת ישראל הוא בזמן ההוא:

אלו הצדיקים כנסת ישראל נמשלה לתאנה כדכתיב כבכורה בתאנה וזה הצדיקים שהם פרי שלה. וסמדר שאינם פרי עדיין מפרש בבינונים שנכרים בהם הענבים ועשו תשובה וזה נתנו ריח. ובחזית דריש חנטה פגיה על הרשעים ועמ"ש שם: