יפה תואר על שמות רבה י:ז

ג' מכות אלו. דצ"ך ושאר המכות היו ע"י משה:

לפיכך נהפך עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו כדמפרש בתנא דבי אליהו. ומשו"ה אמר וחופרין אמה על אמה כו' דאז לא ימצאו עפר לכבד שאין דרך לחפש טפי מהכא ומה שלא אמר שכל העפר היה כנים דא"כ אמר כל הארץ. ועפר משמע רק העפר שעל פני הארץ לבד. והא דאמר בב"ר פצ"ו אל נא תקברני במצרים שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים אפשר שחשש שמא לא יעמיקו קבורתו או שיתנוהו במערה כדרך המכובדים:

פחות מכשעורה. ואע"ג דכנים אלו גדולים היו כדאיתא בתד"א י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז זה הוא נס בתוך נס. אבל מיני כינים הנמצאים בעולם אינם גדולים משעורה וכשהשד יוכל לברוא לא יוכל לעשות אלא כפי המנהג שבעולם:

שהיו המעשים כו'. כתנין והדם וצפרדע. ואע"פ שלא אמרו אצבע אלהים רק על הכינים שהיא המוכחת וממילא קאי שכן יהיו כל המעשים. ומפרש אצבע אלהים כמשמעו ועי' בזה בראב"ע וברמב"ן: