יפה תואר על שמות רבה א:כ

שלא היו בפתקה של חוה. ע' רש"י בפ' שואל גבי הנהו קפולאי שכתב שגזירות אדם הראשון שוין בהן צדיקים ורשעים וזה נגד דברי המדרש הזה. וגם קשה מנ"ל שכל הצדקניות לא היו בפתקה של חוה שמא זה הטבה מחודשת נעשה לאם בחיר שבנביאים וצ"ע:

טוב שמו. הנה דברי השלמים האלה יתפרשו ע"פ מעלות הנחמדות אשר היו למשה. הא' שהיה טוב ומטיב לכל אדם. ונשא וסבל למרבה ובכ"ז היה רועה נאמן ועניו מכל האדם ולזה אמר טוב שמו. הב' שהיה זך בלי פשע צדיק וישר וע"ז טוביה שמו פי' שהי' טוב לשמים. כי זה השם הוא מרכב מן טוב ומן יה. והג' במעלת נבואתו כי לא קם עוד נביא בישראל כמשה. ועז"א הגון לנביאות. והד' כי היה פרוש מכל דרכי החומר עד שפירש גם מן האשה ועז"א שנולד מהול שעיקר סיבת המילה הוא תיקון המדות וכמ"ש בב"ר. ופי' שנולד מהול הוא שהיה קדוש טהור ופרוש ומתיוקן בכל מדותיו מבטן אמו. והה' שלימות החכמה שחמישים שערי בינה נמסרו לו וכמ"ש ותחסרהו מעט מאלהים. ועז"א שנתמלא הבית אורה כי האור רמז לחכמה ע"ד ותורה אור. חכמת אדם תאיר פניו:

אחרים אומרים. אע"ג דאמרינן בסוף הוריות כי אחרים הוא ר"מ וע' בתוספת סוטה בפ"ק דף י"ב ע"א ד"ה אחרים אומרים מ"ש בזה. ודבריהם דחוקים. ולפי הפשט נראה אף כי מצינו כי ר"מ נקרא בשם אחרים מ"מ יוכל להיות כי גם אחר אשר לא נודע שמו יקרא בשם אחרים. ולכך כשנכתב דעת אשר לא נודע שמו וגם דעת ר"מ מזכיר את ר"מ בשמו:

והיינו דכתיב אחזו לנו שועלים וגו'. ע' ברש"י בשיר השירים שהאריך בזה ודבריו לקוחים ממדרש חזית: