יפה תואר על קהלת רבה ט:ט:א

כל מי שאין לו אשה. יש שואלין למה דברו בלשון שלילה ולא בלשון חיוב דהל"ל כל שיש לו אשה יש לו טובה וברכה וקרא נמי הל"ל טוב היות אדם עם אשה ואינה שאלה דלא פסיקא מלתא דמי שיש לו אשה יש לו טובה דכמה זמנין שהאשה היא לרעה אבל השלילה פסיקא הוא דמחוסר אשה מחוסר אלו:

בלא שמחה. משמחת לב אשה כדא"ל ריב"ק לההוא גוזאה כדאיתא בשבת בפ' שואל אבל ישראל היושב יחידי אין לו שמחה שהאדם בטבע כשאין לו עם מי ידבר סודותיו דאגה בלב איש ישחנה וכן כתב החכם רבינו ש"ט אי חברותא אי מיתותא:

בלא ברכה. שבשבילה הבית נתברך כי איש ואשה שכינה ביניהם וגם זה לפי הטבע שהיא משתדלת לצרכי ביתה ובשמירת ממון בעלה:

בלא כפרה. לאו דוקא שאפשר שיתכפר אדם בתשובה וזבח ומנחה בלי אשה אלא כלומר שתחסר ממנו סבה אחת מסבת הכפרת או אות א' מאותיות הכפרה: