יפה תואר על קהלת רבה ט:יח:ב

א"ל ואת מאן. כלו' אם היא שלוחה מאנשי העיר נבקש שלום ויש לסמוך על דבריה אם היא מעצמה באה להוכיח והשיבה כי היא מהחשובות והיא עיני העדה כי היא שהשלימה מניין של ישראל לחשיבותה והרי היא במקום כולם וההכרח הביאה לספר בשבחה והוצרך לומר שישאלה את מאן ולא שמעצמה אמרה אנכי שלומי כו' מפני שאין טעם להפסיק במאמר זה בין מ"ש דבר ידברו כו' ומ"ש אתה מבקש להמית כו' שהכל ענין א':

שבל המעיז פניו בת"ח כו'. היא גיר' נכונה כדאיתא הכא והכי קדריש במלך בדוד במה שנשא בדוד שהוא ת"ח ה"ל כנושא יד במלך אפי' לא היה דוד מלך וא"ת למאי הלכתא בעי למילף ת"ח ממלך ע"י דאיכא חטא במעיז פניו בת"ח כמעיז במלך הא מאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח נפקא וכן מוהדרת פני זקן ואי למימר דחמיר כ"כ כמעיז במלך ליתא דזה אפי' מחל על כבודו אין כבודו מחול ואיכא חיוב מיתה בו משא"כ בזה וי"ל דאתא למימר דאיכא נמי מיתה במעיז בת"ח והיינו נדוי שמנדין על כבוד ת"ח כדאיתא בפ' אלו מגלחין נידוי חשיב מיתה כדאמר התם מאי שמתא שם מיתה ובשלהי שבת אמרינן מר נמי עניש וקטיל ועי' בב"ר פ' צ"ד וביפ"ת שם: