יפה תואר על קהלת רבה ט:א:ב

בעת יזורבו נצמתו. בב"ר מפרש דקרא במבול מיירי ולעיל מיניה הקודרים מני קרח גו' ופי' לפ"ד האנשים הקודרים מהקרח נעלם מעליהם שלג בעת יזורבו נצמתו היה מרתיחה שהיה מרתיחה בגיהנם וק' מנ"ל לר"י שהמים היו רותחין בגיהנם ולא מן האש שהמטיר עליהם וי"ל דא"כ מאי אתא איוב לאשמועינן הא כבר ילפינן לה מג"ש כדאיתא בפ"ק דר"ה א"נ דבעת יזורבו משמע שהמים בעצמם היו ממיתים אותם שאם מצד האש תיפוק ליה שהאש עצמו ג"כ היה שורפם כשירד עליהם גם בחומו דייה גיהנם שהוא חומו הידוע ואפשר דנדעכו ממקומם מפר' במים שבחיים נדעכו והוסרו ממקומם דהיינו גיהנם אלא דנדעכו באינשי משמע: