יפה תואר על קהלת רבה ה:ח:ד

בכל אני עושה שליחותו. הוה מצי לאתויי ראיה מצרעה דאמוריים ומצפרדע דמצרים ומפסוק וימן ה' דג גדול ליונה וזולתם אלא דהתם אקראי בעלמא והכי קאמר דתמיד נוהג זה:

אפילו על ידי נחש וכו'. שאין בו דעת ויתוש שהוא בריה קלה ונשיכתו קלה וצפרדע שאין דרכו לנשך ולהזיק כלל שלפעמים יסייע בשליחות:

הסיקו לו את המרחץ. לא ידעתי מה צורך להודיענו שהסיקו לו את המרחץ בשלמא מ"ש שיצאו גדולי רומי וכו' אתא לאשמועינן שגם הם טעו שידו רמה וכ"ש שקלסוהו נקיטא ברברייא פירש"י מלך שהנצחון שלו בלע"ז ושמא שע"י המרחץ היתה הסיבה להכנסת היתוש במוחו שברוב תאותו אל השתייה לא עיין בכוסו וכשהוא שותה נכנס היתוש אשר בו במוחו:

והתחיל מנקר במוחו. במס' גיטין אמרו שנקר במוחו ז' שנים וכתבו התוס' לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא נקב הקרום ועוד דרשו חילוק בין טרפה דאדם לבהמה ובלא"ה לא קשה שכניסתו בחוטמו והיותו שם גדולתו אח"כ כל מה דהוה הדין שני וכו' הכל היה דרך נס ויהיה חיותו של טיטוס גם כן עם היותו טריפה דרך נס:

קראו לרופאים. הא פליגי אגמרא דגיטין דהתם אמר שלא הוציאוהו אלא כשמת וה"ק שבעודו חיים הוציאוהו שלא יכול עוד לסבול: