יפה תואר על קהלת רבה ד:ג:א

דבר צוה לאלף דור זו תורה. והתורה נתנה בדורו של משה שהוא דור כ"ו שי' דורות מאדם ועד נח וי' מנח עד אברהם וששה מאברהם עד משה נמצא שנמוחו תתקע"ד דורות ובב"ר מייתי דעת ר"ל שהוא אמר תתק"פ דורות ולמד מדבר צוה לאלף דור זו מילה והמילה נתנה לאברהם שהוא בדור כ' נמצא שנמוחו תתק"פ דורות ומה שנקראת תורה דבר היינו משום דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה כדאיתא בש"ט מזמור ק"ה ומה שנקראת המילה דבר נ"ל דנפקא מדכתיב זה הדבר אשר מל יהושע ואע"פ שפשיטו של מקרא הוא על מה שנדר השי"ת לאבות להנחיל הארץ לעולם וטעם לאלף דור כמו שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור:

ושבח אני את המתים. פי' דגדולים צדיקים במיתתן מבחייהם שע"כ גדול זכות האבות עכשיו ממשה שהיה חי ואע"ג דמשה גדול מהאבות כדאמרינן במדרש וזאת הברכה גבי רבות בנות עשו חיל ומכוין דכן הא דלא נענה בזכותו אלא בזכות האבות הוא מפני שעל ידי שגדולים צדיקים במיתתן ע"י שהיו אז האבות מתים ומשה חי לכן משובחים ממנו וכן יראה ממ"ש רש"י בפ' ב' דשבת ושבח אני את המתים שעסקו בחייהם בתורה ובמצות ומתו ראויים לשבחם אפילו מצדיקים חיים שגדולים הם במיתתן יותר מבחייהם:

כגון אני וחבורתי. ק' מנ"ל דמתים עדיפים מחיים בשלמא לרשב"ן דיליף לה בש"ר פ' מ"ד ממשה ניחא כמו שמפרש אבל לר"י מנ"ל משום דמתים עדיפי דלמא לא היה שלמה צדיק כדוד אביו ולכן לא נענה בזכותו אלא בזכות דוד וי"ל דלר"י אינו הכוונה בשבת אני את המתים מפני שחשובים הצדיקים יותר כשהם חיים אלא לומר שהצדיקים אפילו במיתתן חשובים שפעמים חשובים אפילו מהחיים כשהחיים אינן צדיקים כמותן כי הכא שלא נענה אלא בזכות אבות משא"כ ברשעים שהמתים גרועים מאד ולכלב חי הוא טוב מאריה המת או הכוונה לומר שהדירות הראשונים לעולם חשובים מדורות האחרונים שהולכין ומתמעטין ע"ד אי קמאי מלאכים אנן בני אנש ואילו קמאי בני אנש אנן חמרי ועיין יותר בש"ר הנ"ל והשתא נמי ניחא הא דמהדרי בפ"ק דחולין למילף דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם מויהי הם קוברים איש אמאי לא יליף מהאי קרא דכתיב בהדיא ושבח אני את המתים אלא משום דלפי' ר"י אין ראיה לדבר מהאי קרא: