יפה תואר על קהלת רבה ב:טז:א

עשאו מכודן עבד בפ"ע וכו'. פי' עשהו את האדם עבד משועבד לעצמו שאם אינו טורח אינו אוכל וע"ז צריך ליגע כל ימיו עז"א ויהי האדם לנפש חיה ר"ל ויהי האדם לנפש כחיה א"נ ויהי אדם למזונותיו להשיב נפש כחיה ר"ל ליגע ולהתעמל כב"ח וא"ל שהרי כשחטא נאמר לו בזעת אפך תאכל לחם וגו' משמע שמתחלה לא היה צריך ליגע למזונות והיכי קאמר עשאו עבד כו' דמשמע שמתחלה בראו לכך וי"ל דמ"ש כאן ויהי האדם לנ"ח על מאי דהוה בתר דחטא מיירי וקא"ל הכא משום דקאמר ויפח באפיו וגו' שעם כ"ז סופו היה כחיה ובהמה וה' עשאו כן בחטאו וא"ל מהא דאמרינן בב"ר לא נברא אדם אלא לעמל משמע שמתחלת ברייתו נברא לעמל ולפ"ז מ"ש דאי לא לעי לא אכל ירצה שמתחלה נברא עולם הזה שא"א לו לאכול בלא יגיעה וי"ל שמתחלה לא היה צריך לעמל כולי האי וכשחטא נגזרה עליו יגיעה יתירה כדכתיבנן התם: