יפה תואר על קהלת רבה י:יח:א

ע"י שנתעצלו ישראל וכו'. וטעם הכתוב משום דקאמר אשריך ארץ וכו' בגבורה ולא בשתי קאמר דזמנים שהחולשא ושפלות ידים טובים דהיינו בענין המחלוקת על ידי שנתעצלו מלחנות במחלוקת על הר סיני וכמ"ש בפסיקתא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו וכו' עד כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשה הומניא אחת אמר הקב"ה תורה כולה שלום ואני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום ואיכא למידק אמאי נקט קרא ירידת השכינה בשלמא אשפלות ידים הוה א"ש שכנגד מה שהושפלו נהג ה' עמהם מדת ענוה שהוריד שכינה למטה וכמ"ש בסוטה גבי את דכא ושפל רוח אבל אבעצלתים לא היל"ל אלא נתינת תורה שהיא שלום וי"ל דמשום דשמו של הקב"ה שלום בא כבודו אצל ישראל כשהיו בשלום א"נ מפני שמתחלה היתה מחלוקת בין עליונים לתחתונים שהעליונים לא היו יורדים וכו' ובמ"ת ירדו עליונים למטה ועלו התחתונים למעלה והקב"ה היה המתחיל בירידת הר סיני: