יפה תואר על קהלת רבה א:יח:א

כי ברוב חכמה רוב כעס. משום דקרא קשה דאי כעס דקאמר כעס ממש שהמרבה בחכמה יכעוס תמיד על אחרים וכן ירבה במכאוב שיוסיף להכאיב האנשים בחכמתו. זה ודאי שקר דאדרבה כעס בחיק כסילים ינוח וכל הכועס אם ת"ח הוא חכמתו מסתלקת א"כ ודאי המרבה בחכמה א"א שמרבה להכעיס מכ"ש שלא יוסיף להכאיב אחרים דאדרבה ת"ח מרחמים טפי דמ"ש חז"ל אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתניך ובפ"ק דתענית האי צורבא דרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתח ליה אין זה אלא לפעמים כי מטבע התורה שיש לו לב רותח שיכעוס אבל צריך שירגיל עצמו בפיוס כמ"ש שם אפ"ה מיבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא וא"כ א"א שיאמר ברוב חכמה ירבה כעס ומכאוב לאנשים בפועל:

כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס. מה שדקדק לומר כן ולא אמר כי ברוב חכמה שאדם מרבה מרבה עליו כעס כלישנא דקראי לאשמעינן דאין בחכמה גופה דבר רע אלא שהיא סבה לפעמים להביא עליו המכאוב:

אין ת"ח צריך התראה. שכל עובר עבירה אינו נענש בעונש הכתוב בתורה אא"כ התרה בו תחלה אבל ת"ח אין צריך התראה שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ות"ח ודאי מזיד הוא דידע באסורים:

ערום מכל חית השדה. ויהיה להיפך שהיה ארור מכל חית השדה ולפי שאמר שמכתו לפי חכמתו צ"ל שמתחלה היה מלך על כולם כיון דבתר הכי היה ארור מכולם דאין ארור מקביל לערום אלא סכל. לז"א שהיה מלך על כולם שלכן היה ערום מכולם וכן אמרינן בפ"ק דסוטה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו ארור יהיה מכל הבהמה ופירש"י יהא מלך שלכך עשאו ערום מכל. ומה שמלך בחיות ארי ובבהמות שור אפשר שאחר חטא הנחש נתנה להם המלוכה. ואע"ג דאמרינן בש"ר פ' כ"ג שד' פני המרכבה כנגד ד' גאים להורות שמלכותו ית' עליהם ולא יתכן שנשתנו פני המרכבה אחרי חטא נחש ממה שהיה בתחלה. לא קשה כי ידע הש"י מתחלה שעתידה מלוכה להנטל מנחש ולהנתן לאלו וקבע דמותם במרכבה מתחלה. א"נ שמתחלה ג"כ היו ד' גאים אלו מושלים זה בבהמות וזה בחיות כו' אלא שהנחש היה מולך על כולם והקב"ה קבע דמות הד' גאים במרכבה ולא דמות הנחש שמהרה נעקר מלכותו: