יפה תואר על דברים רבה ז:ו

לפיכך קבעוה בתחיית המתים. נראה דלא יהיב טעמא למה קבועה בת"ה טפי משאר ברכות דא"כ ל"ל מפני ששקולה דאפילו תימא שאינו שקולה ממש כת"ה פשיטא דיותר ראוי לקבעה בת"ה מבשאר דוכתי כיון דהוי חיות לעולם אלא לעיקר הזכרתה יהיב טעמא דכיון דע"כ בעינן לומר שאלה בברכת השנים לא היה צורך לתקן הזכרתה כלל אלא משום דשקולה כת"ה ראוי להזכירה עמה והכי משמע מלשון הגמ' בפ' אין עומדין:

אף הדגים מתברכין. עם היותם תמיד במים מרגישין בטובת הגשמים שאז מתעדנים במים יותר:

והיו שמין אותו ש' ליטרות וכו'. לפי גדלו שיערו באומד הדעת שישקול ג' מאות ליטרין:

אילו ירדה הרביעה היה מוצאין בה יותר. משום דלא נחת רביעתה לכן אינו מתענגים והם כחושים ובשרם רעה ולא ישקלו כראוי לפי גדלן: