יפה תואר על דברים רבה ד:ו

מה שאסרתי לך כו' התרת' לך כו'. נ"ל שדעת בעלי המדרש הזה כמ"ד שאין למצות טעם מצד עצמם זולת הרצון אלקי ולכן הפליא ה' להתיר בדברים מעין האיסור כי זו הוכחה גדולה שאין הדבר מתרחק מצד עצמו שא"כ היה ראוי להרחיק כל הדומה לו אלא שאין כאן רק מצותו יתברך היכא דגלי גלי ויש ליחס זה למדרש תנחומא הנזכר שאחרי אומרו כל מה שאסרתי לך התיר כנגדו וכו' וכל כך למה כדי שיתן שכר טוב על ישראל דכי מאי איכפת ליה להקב"ה בין ששחט בהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל וכו' הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכו':