יפה תואר על דברים רבה יא

ר"י ור"נ. מה שלא פי' ממון כפשוטא כתב הרא"ם דא"כ מאי ויתן כבר נתנה לו מזמן ששלח אליעזר לחרן כדכתיב ויתן את כל אשר לו ליצחק ואין זה מספיק כי אולי מה שקנה מאז ועד עתה חזר ונתן לו כי מתחלה א"א לתת אלא מה שבידו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וי"ל דמשום דמכיון דשלח לבני הפלגשים מעל יצחק בנו מה צורך להחזיקו בממון הרי אין זר אתו:

בכורה. תימא למאי הלכתא דבין לעבודה ובין לירושה אין זר אתו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכמו שע"ז נאמר כי לא יירש בן האמה הזאת ושמא לפרש הענין להוציא מלבם המפקפקים אם מסר הבכורה ליצחק:

מראות בשכינה. פי' שהביט בשכינה בשביל שהיתה למעלה מאברהם והצילו וזן עיניו ממנה והיה ראוי לו להסתיר פניו כשראה אותה כמשה שהסתיר פניו ולכן היה ראוי לשליחת יד כמ"ש ויחזו את האלהים ע"כ וזה סותר קצת למדרש שבכאן ודו"ק ע"ק מאיזה טעם נענש על שהביט בשכינה אי משום כי לא יראני אדם וחי היה ראוי ליענש במיתה וכאצילי ישראל לדעת רבותינו ז"ל וא"ל (פר"א אמר) שתחת המיתה כהו עיניו דסומא חשוב כמת ועוד מיד בשעת העקידה למה לא כהו עיניו:

וכיון שבקשתי עליהם רחמים וכו' שנאמר הרף ממני ואשמידם. אע"ג דהמכוון בזה הערה למשה שיפייסו מ"מ פי' המאמר שבא לחייבם והעיר למשה שימחה בידו:

ירדו ב' מלאכים וכו' וחמדו בנות ארצות. זהו לדעת מד' אבכיר הובא בילקוט סי' מ"ד שאלו תלמידיו את ר' יוסף כו' ואם שהדברים יש להם סוד בחכמה אף לפי הפשט אין הדברים נמנעים מהשכל שאע"פ שאין המלאך אפשר להתגשם אינו נמנע משיכניסהו ה' בגוף כענין הנשמה שעם היותה מתחלה עצם שכלי נבדל חברה ה' במעבה האדמה ומ"מ לא פי' רשב"י בב"ר כן שהדבר רחוק ור' יוסף אפשר דגמרא גמיר לה: