יפה תואר על בראשית רבה צח:יב

גרמיו ברורים משום שהם גסים לכן הם נִכָּרים לכל וכן היה תלמודו של יששכר הכל הכירום שהם חכמים ואמרו כי חכם הוא השבט הזה:

זו התורה. ונקראת התורה מנוחה משום שבה ימצא האדם נחת רוח בחלקו אשר ישיג משא"כ שאר דברים בתבל גם אם יגיעו לו רב מהם נא ישמח בחלקו אבל יתאוה עוד יותר ולא ינוח. ומדמה עוד התורה לארץ וזה בכמותה פי' כי התורה ארוכה ורחבה היא בכמותה מרחבי הארץ. וזה לענין רב הגירסא והדמיון הראשון למנוחה הוא באיכותה. כי נעימה ועמוקה היא ברב תבונתה ונותנת מנוחה ונעימת הנפש אל ההוגים בה. והטעם שנטה שכמו לסבול עול תורה בין ברב העיון והדעת ובין לאפושי גירסא בבקיאות:

מאתים ראשי סנהדראות. וע"י שטורח משא הצבור עליהם לכן נקראו עבדים וכמו דאיתא בפ' כהן משוח גבי אם תהיה עבד לעם הזה:

עולה של א"י. כיון שארצו היתה הרים ובקעות לכן טורח עבודת האדמה בארצו היה רב יותר מהטורח אשר לשאר השבטים. ואולי פירושו של עול א"י מה שלא הניח יתדות וכדלקמן. ודרשו ויהי למס עובד שטרח מאד להוריש כל אויביו ולהכניעם כעובד למס [ואולי יתפרש כי השבטים אשר השאירו בחלקם מהכנענים שמו אותם למס כדכתיב בשופטים א' כ"ז ל' ועוד ויששכר אשר ירש את כל חלקו היה לבדו עובד למס]:

הם מעלה מסין היו כמו שנשתעבדו. פי' כי היתרות היו מעלי מסים של יששכר. והיה יתרון למעלי מסים של יששכר על מעלי מסים של כל השבטים שהם העלו מסים כמו שנשתעבדו פי' כעבדים גמורים אשר כל הונם ורכושם הוא למלך. משא"כ מעלי המסים של שאר השבטים לא נתנו רק מנדה בלו והלך כרוב המסים. אבל הם עצמם לא נשתעבדו להם:

פירותיו. של יששכר גסין היו. וזה כחמור גרם כמו שעצמות החמור גסין:

והיו אומרים לישראל והיו ישראל אומרים להם כו' כצ"ל:

יששכר חמור גרמיה כצ"ל וכדלקמן פצ"ט חמור גרם אותו: