יפה תואר על בראשית רבה צו:ד

חייך אתה שוכב ואין אתה מת. כי יעקב אבינו לא מת וכדאיתא בפ"ק דתענית ועיין בזה ברמב"ן:

היום קובל עליך. שהיה מתקשה כנגדו וכדאמרינן בד"ר פ"ט במשה היום קבל לפני הקב"ה ואמר איני זז ומשה קיים. ופי' הדברים כיון שהגיע היום שהבא אחריו ימלא מקומו ואין מלכות נוגעת בחבירתה. ולפי שה' חלק השלמים במספרם כמשפטם בדורות זה אחר זה. דור דור וחכמיו וכאשר הגיע קץ השלם הזה והגיעה עת הבא אחריו הרי הוא כאלו היום קובל ומבקש דין על הראשון שהוא כגוזל יומו של הבא אחריו וכ"נ בד"ר. ויש לפרש עוד משום שהזמן ניתן להשיג בו שלימות. ולא יהיה לבטלה. והצדיק כשהגיע קצו שנשלם לפי חקו הנה כל ימי חייו עוד בעוה"ז הם לבטלה ולזה יאמר בדרך משל שהיום קובל שמשתמש בהם שלא לצורך:

לומר כי הוא יקום. כלומר שהוא מתעצם בדין עד שינצח וכמו על כן לא יקומו רשעים במשפט שפי' לזכות במשפט:

לא הגיע לימי אבותיו. דקריבה משמע שמיהרו לבוא שלא בעונתם וזה אם לא הגיע לימי אבותיו כי מדרך הטבע היה ראוי לחיות כמותם וכמ"ש הרמב"ם בהא דתנן בעדיות האב זוכה לבן בשנים כלומר שימי חיי הבן שוים הם במספר לפי הטבע לימי אביו:

בועז ועובד וישי. וכלם האריכו ימים הרבה מדוד שהרי משנולד בועז עד שנולד דוד אין פחות משל"ח שנה שהרי משבאו ישראל לארץ עד שנולד דוד שס"ו שנה שהרי בת"פ שנה לצאת בני ישראל ממצרים בנה שלמה ביהמ"ק והיא היתה שנה רביעית למלכותו. דל ד' דשלמה וע' דדוד ומ' שהיו במדבר נשארו שס"ו ושלמון מבאי הארץ היה ומת אחרי יהושע כדאיתא בס"ע נמצא שמת שלמון כ"ח שנה לביאת הארץ. דל כ"ח מן שס"ו נשארו של"ח והנה אפילו תימא שבועז נולד הרבה ימים טרם מות שלמון והאריכו ימים האבות בימי הבנים וכענין עובד שמסורת בידם שחי ת' שנה ויותר כדמפרש ואזיל ומסתמא גם בועז וישי האריכו ימים דלא מסתבר לדחוקי דעובד לבדו האריך ימים ובועז וישי נתקצרו שנותיהם כל שלא נתפרש כמו בדוד. ומ"מ לפי שיש לדחות כן לא פירש המדרש בבועז וישי דבר אלא הזכיר חיי עובד דמינה ילפינן להו מסברא: