יפה תואר על בראשית רבה צה:א

כתיב זאב וטלה וגו'. הנה בא לתת טעם למה שלח דוקא את יהודה ולא אחד משאר בניו ומייתי האי קרא דמדריש לקמן ואריה כבקר על חבור יהודה ויוסף. ויש לתת טעם למה בחר לשלוח את יהודה משום שיהודה היה מלך ויוסף היה מלך וזה חיבור האריה אשר הוא מלך שבחיות עם השור שהוא מלך בבהמות. ומתנחומא נראה משום דיהודה היה לפני זה בר פלוגתיה של יוסף ועתה השתלמו יחד ונהפכו לאוהבים לכן בחר ביהודה אשר הוא הנאהב ליוסף. ודורש ע"ז את הכתוב עושה שלום במרומיו:

כשם שהאדם הולך כו'. בקה"ר יליף זה מהכתוב דור הולך ודור בא ומכתוב מחצתי ואני ארפא. ופה במדרש חסר חגר ובא חגר נגד ידלג כאיל פסח ובתנחומא מזכירו:

ממי את למד משמואל אף כי שמואל עלה ע"י בעלת אוב ומה ראיה ממעשה אוב אל התחיה העתידה. וכן עלה בתוך י"ב חדש ואולי בזמן קצר כזה לא נקרע המעיל. ונראה דהמדרש סובר ששמואל עלה ע"י השי"ת ולא ע"י בעלת אוב וכדעת רבינו סעדיא ורבינו האי. והקב"ה החיהו כעין תחיה העתידה כדי שיגיד לשאול המוצאות אותו ולכן נבהלה האשה בראותה אותו. ושפיר ילפינן מזה איך תהיה תחיה העתידה:

שראה אותו שאול. לאו דוקא ראה דהא אמרינן לקמן בויק"ר פכ"ו שאול שמע קולו ולא ראהו אלא פירושו שנזקר לו שנאמר ומעיל קטן וגו' משמע שדרכו ללבוש מעיל תמיד והוא שאמר בתוספתא המעיל בו גדל בו נקבר בו עלה כלומר על ידי מעיל גדול כל ימיו ולכן נקבר עם מעיל לא שמעיל אחד גדל בו כל ימיו דא"כ מאי והעלתה לו מימים ימימה. ורי"א כתב שמדברי רז"ל נראה שמעיל אחד הי' לו מנערותו ואמו היתה מביאו ברגל וחוזרת להוליכו ושנקבר במותו מעוטף בו. וצ"ע במקום התוספתא:

כשהן חיים לא רפאם כו'. פי' אם לא היה להם זכות להתרפאות בחייהם. הלא במותם שהם חפשים מהמצות פשיטא שאין להם זכות להתרפאות ואם רואים אנחנו אותם כי נרפאו. ע"כ יאמרו שהם אחרים. ואע"ג שהמתים אשר יחיו יעידו ויגידו כי זה המה אשר היו לפנים. מ"מ יתעו לומר כיון שעמדו בתכונת הראשונים וטבעם ממש גם רוח הראשונים בקרבם עד שיחשבו בעצמם שהיו כמותן ממש בתחלה:

ואף החיות מתרפאים. כי תכונות החיות לטרוף ולהזיק נתחדשה להם אחר חטא האדם שאז נתקלקלו סדרי בראשית וכמ"ש הכתוב ארורה האדמה בעבורך. וזה כולל כל החיים באדמה. אבל מתחלה לא הרעו ולא השחיתו וכלכלו נפשם בדרך אחרת. ולכן עתה כאשר תוסר הרעה מקרב הארץ ישובו לקדמותם וזאב וטלה ירעו יחד. וזו היא רפואה כרפואת המומין. ולא רחוק לאמר כי גם רפואת העורים והפסחים הוא על דרך זה כי כאשר תוסרנה התכונות הרעות אשר בקרב לבם אז ירפאו גם מהמומים אשר בהם כי ע"פ הרוב המשחת אשר הוא בגוף האדם תעבור גם על הנפש:

מי שהביא מכה על הכל. וכיון שהרע לרבים עונו לא יכופר לעד: