יפה תואר על בראשית רבה צב:ח

עשרה בני אדם כו'. פי' כי הוא אמר להם אשר מן הדין ראוי הוא להיות כדבריכם שעשרה שנמצאת גנבה בידם מן הדין הי' שיתפסו כולם. ולכן אמר להם גם עתה כדבריכם כן הוא. פי' כן ראוי להיות. אבל אנכי אתנהג עמכם במדת החסד ולא אעניש אלא את האיש אשר ימצא הגביע באמתחתו. וע' ברש"י. וכן הביא בעל צרור המור בשם המדרש. וז"ל גם עתה כדבריכם והלא לא השיבם כן. א"ר אידי אמר להם יפה אמרתם וכך הוא הדין עשרה בני אדם שנמצא ביד אחד מהם הגנבה הוא נהרג והשאר ניתנים בסירה שיאמר להם אלולי שקבלתם ממנו לא היה גונב ואני איני עושה כן כו'. ועי' ברמב"ן וברא"ם שהביא עוד נוסחא אחת במדרש וע"ע בבעל העקידה:

ולמה עבד כן כו'. פי' מן הסברא הי' לו לחפש באמתחת בנימין או באמתחת שמעין שהם לא הוחזקו עדנה לאנשים ישרים. משא"כ שאר האחים הלא כבר הוחזקו באמונתם כי השיבו את הכסף אשר מצאו באמתחותיהם אבל יוסף חפץ להסתיר מעשיו מהם. ולכן החלל בגדול. אבל אם החל מאמתחת בנימין אז חשדוהו כי הוא הצפין שם. ובערמה ומרמה ילך עמהם:

מה גנבא בר גנבתא. המדרש בא לתת טעם למה לא הפכו אחיו בזכותו כי גם הם לא ידעו אולי באמת גנב בנימין את הגביע ובתנחומא מוסף ע"ז מבין כתפיו שכן היו עומדים ומחבטין לבנימין על כתפו ואומרים לו אי גנבא ברא דגנבתא בישתנו בן אמך אתה כך ביישה אמך את אבינו כו' ע"ש. ובנימין במר נפשו אמר להם איך לא תבושו לחשוד אותי ואת אמי בגנבה. אתם שמכרתם את אחיכם ורמיתם את אביכם בדמי השעיר: