יפה תואר על בראשית רבה צב:ג

פתר קריה בגלות. ומפרש שדי כי די בגליות מה שעברו עלינו. ואע"ג דפשטי' דקרא מדבר ביעקב ובניו מ"מ כיון שמה שאירע לאבות סימן לבנים שפיר ימצא במקרה יעקב ובניו סימן לגליות שעברו על בניו וע' מ"ש בזה הרמב"ן:

לפני האיש זה הקב"ה. ופי' הכתוב ואל שדי אשר הוא מדת הדין יכבוש כעסו ויהפך למדת הרחמים וכמ"ש בפ"ק דברכות שהקב"ה מתפלל שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי. ועמ"ש הרמב"ן כי יש בזה סוד גדול:

אלו עשרת השבטים. שהם רחוקים ויצדק עליהם הפעל ושלח. ואמר לבניו כי עוד יבוא יום אשר יפדה ה' את אחיכם ואת זרעכם מארצות העמים. וקרא יעקב לבניו בשם אחים כמו שמצינו ויאמר יעקב אל אחיו וקאי על בניו כדלעיל פע"ד:

אחיכם זה יוסף כו'. ברש"י בחומש הגירסא אחיכם זה שמעון אחר זה יוסף. וכ"ה הנכון כי יוסף הוא הנדרש מהרבוי. ולפי הגירסא דידן נראה דחשיב גם אחיכם ליתור אחרי שכבר אמר לעיל ואת אחיכם קחו היל"ל ושלח לכם את אחר. וע' ברש"י בחומש: