יפה תואר על בראשית רבה צב:ב

זבדי בן לוי. עמ"ש לעיל בפס"ב:

רגליו של אבינו יעקב. רגליו פירושו זרעו היוצא ממנו וצאצאיו הבאים אחריו ועמ"ש המורה בח"א פכ"ח והכוונה בזה שכאשר הביא את בניו על הים. הראה לו מה שעשה כדי שיראה וישמח. והכוונה שנתאמת לו הדבר בהיות באי כחו שם כאלו הוא עצמו הי' שם. וי"מ שפירושו כי בזכות יעקב נקרע לבניו הים וז"פ נטל הקב"ה רגליו פי' צדקתו ואמונתו אשר לרגל זה יקרע לבניו את הים:

לעת מצוי הדין. פי' כאשר כבר נחתם גזר הדין וכמו ביוהכ"פ שאז קשה לקרוע. א"נ פירושו שיתפלל שהקב"ה יסלק מעליו הרעות השלוחות בדין. ומצוי החשבון פי' שבדברים קלים אשר כבר קבל יתמצה חשבון עונותיו וינוכה לו ולא יסבול עוד רע על עונותיו. א"נ פירושו אם יראה האדם שהוא עת מצוי חשבונו. פי' שכבר הגיע מספר מפקד העונש הראוי לו ועכ"ז הוא בצרה ראוי לו לבקש רחמים מלפני ה'. וכענין דניאל שכשחשב שכבר נשלם קץ בבל נתן אל לבו להתפלל שמא גרם החטא. וכמו כן ביעקב שראה מצוי חשבונו פירושו שיעקב חשב כמו שהוא נפרד מאביו כ"ב שנה כן יפרד יוסף ממנו כ"ב שנה. ועתה כבר נשלם הזמן הזה. שהרי בן שבע עשרה שנה נמכר יוסף ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבע שני השבע ושתי שנות הרעב וכמו דכתיב כי זה שנתים הרעב וגו' הרי כ"ב שנה ועדיין לא נמצא יוסף לכן התחיל לשפוך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים. ובזה ניחא למה אמר יעקב השם שדי כי פירושו שכבר סבלתי די לפי מספר עוני. וי"מ כן גם הכתוב כאשר שכולתי שכלתי. פי' כמספר השנים אשר הייתי שכול מאבי. אנכי שכלתי גם מיוסף: