יפה תואר על בראשית רבה פט:ה

ולהלן חלמא ופתרוניה. ואע"ג דשם בפסוק ג' כתיב ותפעם רוחו. י"ל כי הוא בקש מהחרטומים רק להגיד לו החלום לבד. ולר' נחמיה בקש מהם רק על חלום אחד. ולכן לא הגיד להם רק פעימה אחת. אבל באמת היו לו שתי פעימות:

חלום הצלם וחלום האילן. כדכתיב חלם נבוכדנאצר חלומות (בל"ר) להגיד למלך חלומותיו. ואע"ג דבתר הכא כתיב ותפעם רוחו לדעת את החלום (בל"י) וגם דניאל לא השיבו אלא על חלום הצלם. י"ל אף שבראשונה שאל על שני החלומות. מ"מ כאשר ראו כי לא יכלו להגיד לו את חלומותיו הסתפק את עצמו גם בחלום אחד ולכן לא הראו אז לדניאל משמים רק את פתרון חלום הצלם אשר הי' לפני נ"נ יותר מבהיל ובקש לדעת מראש את החלום אשר הבהילו ביותר ואח"ז נתן אל לבו וזכר מעצמו את חלום האילן. א"נ חלום האילן דקאמר היינו פתרונו שראהו בחלומו ונשכח ממנו ופי' להגיד למלך חלומותיו היינו גוף חלום הצלם ופתרון חלום האילן. וכשבאו לפניו רצה לשאול שאלותיו אחת אל אחת. והזכיר תחלה בקשת חלום הצלם דחביבה ליה טפי שהוא הגדת גוף החלום. ולא הספיק לשאול על השני לפי שכעם עליהם על הראשון עד אחרי שהגיד דניאל את הראשון:

ליתן גדולה לד'. לכן היתה ההתפעמות בו יותר חזקה כדי להבהילו יותר ותצא הטובה לד' ומ"ש גבי' נ"נ ותפעם ג"כ י"ל דהוא לא ידע שיש התפעמות יותר חזקה:

כדי ליתן חיים לארבעה. זה הוא למותר וגם בילקוט ליתא כי יוסף ודניאל בלא"ה היו חיים. וגם חיים וגדולה נראה כי גדולה בלי חיים ליכא. ומה בא להוסיף לשון השני על הראשון. אבל נראים הדברים כי הי' במדרש נוסחא אחרת חיים במקום גדולה וקאי על חיי הצלחה וכמו ויוסיפו לך שנות חיים פירשו רז"ל חיי שמחה ועונג. והמעתיקים חשבו כי המה שתי לשונות ולכן כתבו כמו שהוא לפניו ובאמת הכל לשון אחת היא:

כל חלום שהוא סמוך לבוקר כו'. והא דלא הוכיח יוסף לפרעה כי ממהר האלהים לעשותו ממה שהי' החלום סמוך לבוקר. והוכיח ממה שנשנה החלום. י"ל שפרעה לא הגיד לו שהי' סמוך לבוקר ואנחנו מוכיחים זה רק ממה שכתבה התורה ויהי בבוקר: