יפה תואר על בראשית רבה פז:ג

מה היא אומנתו של הקב"ה כו'. דריש את הכתוב דכתיב כי פועל אדם ולא כתיב כפועל אדם וכמו דכתיב וכאורח איש ימצאנו כי המלת פועל עומדת במקום שנים. וכאלו כתיב כי פועל וזה הקב"ה אשר פעולתו ואמונתו היא לגמול לכל איש כמעשהו. פועל אדם ישלם לו ישלם לו גמולו ופעלו. ולפ"ז יתפרש פועל בשתי הוראות. האחת לשם התואר על הקב"ה והשנית לתואר על מעשי בני אדם. וז"ש מה היא אומנתו כו'. ונקרא הקב"ה אומן לשלשה טעמים. האחד יען כי זה מעשהו ואומנתו תמיד כאומן העוסק תמיד במלאכתו. והטעם השני לפי ששכר והעונש במדה ובצדק היא מלאכה כדאיתא לעיל סוף פי"א. והשלישית להיות השי"ת אדון הצדק והיושר האמיתי. אשר ממנו ילמדו כל עושי צדק כאומן העושה מעשהו ללמד לתלמידיו:

לגבור שהי' עומד בשוק כו'. לפי הפשט נראה דמפרש ויהי יוסף יפה תאר שהיה מסלסל בשערו והתיפה עצמו לכן שסה בו את הדוב לנסות את כחו אם יוכל לעמוד נגד הדוב. אבל בנוסחת ילקוט בנביאים איתא ויהי יוסף יפה תאר שהי' מתפאר בטוהר נפשו. ולא ס"ל דקרא מיירי בתפארת גופני כי שקר החן והבל היופי. ולפי זה צורך המשל הוא נהראות לכל כי נפשו מטוהרה באמת ולא יתפאר במתת שקר: