יפה תואר על בראשית רבה פז:י

שמושו הי' ערב לרבו כו'. דריש מדכתיב ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה שעשה כל מלאכות אשר היו מוטלות עליהם לעשות. ולפ"ז יקשה מה זה שאמר הכתוב ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. הזה יקרא חן כי הכביד עליו עולו. לכן מונה המדרש כי הטיל עליו רק המלאכות הנעשות לחבה. מזיגת הכוס. עריכת השולחן והצעת המטה אשר גם האשה עושה לבעלה בשביל חבה:

והיתה אומרת לו כו'. כי בכל יום היתה אשת אדוניו הולכת אליו גם בבית האסורים לפתותו פן ישמע אליה וכמ"ש בתנחומא. אבל ביומא פרק הממונה דרשי שהיא אמרה לו כל אלה טרם שניתן בבית הסהר. אבל מדברי המדרש נראה שדברה חליו כל זה בהיותו בבית האסורים וכמו שמביא ג"כ את הפסוק ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו משמע שהי' זה גם בשבתו בבית האסורים. וע"ע בתנחומא שמוסיף עוד על הדרשות האלה:

ת"ל וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. זה הוא ט"ס וצ"ל ואשר הוא עושה ה' מצליח הכתוב בהיותו בבית הסהר: