יפה תואר על בראשית רבה פז:א

חסר לב שהיה אומר לה"ר על אחיו. בא לדרוש למה כתיב בקרא ויהי אחרי הדברים האלה ולא אמר ואחר כן ותשא אשת אדניו וגו' ודריש אחרי הדברים ולשון הרע אשר דבר על אחיו זאת היתה הסבה כי אשת אדוניו נשאה עיניה עליו. ואע"ג דכוונת יוסף היתה לש"ש כדי שיוכיחם אביהם. מ"מ נחשב לו לחטא למה לא דן אותה לכף זכות. וקרי ליוסף נער ע"ש הכתוב והוא נער שעשה מעשה נערות. אבל ק"ק למה דריש עליו חסר לב הלא הי' בר חכים:

ומתמן נתגלגלה ירידתו למצרים כצ"ל וקאי על יוסף לבד. וזה מ"ש לעיל בפפ"ד אתה אמרת תולין עיניהן בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב ותשא אשת אדוניו וגו'. וגם כאן יתפרש בשביל הלה"ר ירד יוסף למצרים ואשתו של פוטיפר נזדווגה לו והנה לדרוש את הכתוב וארא בפתאים וגו' על יוסף קשה מאד. מלבד כי מה ענין יוסף לפסוק זה הלא יקשה כי שם כתיב הטתו ברב לקחה וגו' הולך אחריה וגו' עד יפלח חץ כבדו משמע שהנער היה רץ אחריה ונכשל בה. ויוסף הלא נס מפניה ושלט ביצרו. וי"ל דהדורש הזה סובר מ"ש הכתוב ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו באותה שעה נראה לפניו דיוקנו של אביו וזה הפריעהו מחטאו וכדאיתא בסוטה בארוכה. וע"ז מדריש שפיר הכתוב דנאמר מראש אמור לחכמה אחותי את וגו' לשמרך מאשה זרה וגו'. וע"ז מביא שפיר את המעשה מיוסף איך הי' קרוב להלכד בפח שכמעט הטתו ברב לקחה שהיה הולך אחריה לאבד נפשו כשור ההולך לטבח. וכמעט הי' קרוב שהחץ יפלח כבדו. ורק חכמתו עמדה לו להנצל. ולכן לשמרך מאשה זרה אין עצה אחרת רק לאמר לחכמה אחותי את:

שגשיא וטעיא. פי' שחשקה ביוסף הי' עצום כל כך. שאם יוסף הלך אנה ואנה הביטה אחריו ורצה אחריו לראותו ואמרה כי היא תבקש עבד לשרתה אבל באמת דבקה נפשה באהבתו כי לא יכלה להפרד ממנה: