יפה תואר על בראשית רבה פה:ג

כל מי שהוא מתחיל במצוה כו'. אפשר הטעם בזה כי המתחיל לעשות מצוה נחשב כנודר לעשותה. ובעון נדרים אשתו ובניו מתים כדאיתא בפ"ב דשבת:

ממי אתה למד מיהודה. אע"ג שגם ראובן התחיל במצוה ולא גמר. שאני ראובן שנאנס כי אחיו מכרוהו שלא מדעתו. ומה שנתעצל כשעה חדא לא נחשבה העצלות לו לחטא כי עסוק בתעניתו הי' כדלעיל וע' בפ"ק דסוטה שכעין זה כתב רש"י הטעם על מה שלא נענש משה למה לא גמר המצוה. ובזה א"ש מה דאמרינן חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. כי לענין שכרו יקבל שכרו משלם ואין הקב"ה מקפח שכרו אחרי שבלבו הי' לעשותה ורק האונס עכבהו. אבל להקרא על שמו לא נקראת רק על מי שגומרה כי אין שני בעלים למצוהאחת אשר ביד האחד לעשותה. והגומר הוא העיקר. אבל אם בלי אונס לא יגמר יקבל גם עונש ע"ז:

החזירו את הקנקן למקומה. כדי שישאבו בו עוד הפעם. וכ"ה הנמשל החזירו עצמותיו למקומן כדי שתשובנה לקדמותן לקץ הימין:

למקום שגנבתוני שם תחזירוני. פי' כדי שיכופר לכם עון הגזלה אם תשיבו את הגזלה למקומה: