יפה תואר על בראשית רבה עא:ב

שעשתה כמעשה השנואים. כי לא נוכל לפרש שהיתה שנואה ליעקב דזה א"א כמ"ש לפני זה. ובפ' יש נוחלין מקשי עוד אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות הצדקת ידבר הכתוב. ולכן דרש כי שנואה שהיתה מרת נפש ושנאה את נפשה. וז"ש כמעשה השנואים ופיר' שבכתה ויללה על מר גורלה. ומ"ש עוד שהיתה אומרת או לנ"א אמודה הוא פי' אחר למה נקראת שנואה מפני שחשבה שתנשא לשונא לכן נקראת היא שנואה פי' אשת השונא. ומ"ש שכך היו התנאים כו' הוא פי' לשני הפירושים למה בכתה וכדמפרש שהיתה בוכה וכן למה אמרה שתנשא לשונא ששניהם אמת. ומ"ש אח"ז והיו הכל סונטין בה כו' הוא פירוש שלישי למה נקראת שנואה. ומה שלא אמר המדרש בכל אחד ד"א. כן הוא מדרך המדרש בכמה מקומות להשמיט את הלשון ד"א:

לא היתה מרמה באחותה. ובאמת לא היתה מרמה כי אחותה מסרה לה הסימנים. ומ"ש ר' חנין בשם ר"ש בר"י כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה כו' אין הכוונה על המרמה אשר היתה בלילה הא' דא"כ הגם נתן דעתו לגרשה מיד ואיך נתעברה משמעון. כי חלילה לאמר על אבינו יעקב שיזדקק לאשתו החושב לגרשה ויוליד בני שנואת הלב. אבל פי' כי ראה מעשים אחרים הנראים בעיניו כמרמה נגד אחותה. וכיון שנ?קדה הקב"ה הבין כי אין בה עון אחרי אשר הקב"ה יעשה עמה נסים: